יוסף וייס

(1893-1944)
Date of death : 1944Place of death :

Short Biography

Parents (Mother) אסתר וייס מרמלשטיין
Siblings (Brother) שמואל וייס (Sister) שרה וייס (Brother) בן ציון וייס (Brother) חיים וייס (Brother) ברוך וייס
Camps אושוויץ

Born מונקא'צLived מונקא'צ

סיפור חיים

(אלו היו השמות היחידים של אחיה שציפורה זכרה. הם היו משפחה מרובת ילדים ובגיל 16 היא הייתה הבכורה כך שאחיה הרבים היו קטנים מאוד,כנראה שעם השנים שמותיהם נשכחו)

 


סיפור חייה של ציפורה נותנת העדות:

ציפורה נולדה בשנת 1927 בעיר מונקאצ' בצכ'יה לאימא אסתר וייס מרמלשטין ולאביה יוסף וייס ציפורה הייתה הבת הבכורה מבין 10 אחים. ציפורה ומשפחתה חיו בביתם הגדול בתקופת המלחמה בשנת 1944. לקראת סוף המלחמה הגיעו שמועות שהנאצים מגיעים לעיירתם בצ'כיה על מנת לקחת אותם. אמה אסתר אפתה עוגות לכל ילד ובתוך העוגה היא טמנה תכשיט בכדי שיהיה לילדים מה למכור בעת צרה. בשנת 1944  הגיעו לבייתם הנאצים והם נלקחו ברכבת למחנה אשוויץ. ברכבת הייתה כל המשפחה בת 12 הנפשות דחוסה באותו הקרון יחד עם אנשים רבים נוספים, ימים שלמים וארוכים נמשכה הנסיעה ולא היה להם מקום לשבת ולכן היו עושים משמרות עמידה וישיבה. בתוך הקרון, למול עיניהם, אנשים עשו את צרכיהם אחד על השני, כמה מהם מתו במהלך הנסיעה הקשה. לאחר המסע הארוך הגיעו לאשוויץ וירדו מהרכבת בשערי המחנה.ד"ר מנגלה עמד  בכניסה למחנה לקבל את "המשלוח" הגדול של היהודים שהגיעו והחל בסלקציה. מתוך כל המשפחה מרובת הנפשות, רק ציפורה ואחותה עברו את הסלקציה וכל שאר המשפחה ,אביה, אימה וכל 8 האחים הנותרים נרצחו באותו היום במשרפות. זו הייתה הפעם האחרונה שציפורה ראתה את משפחתה.מציפורה ואחותה נלקח כל רכושן,שיערן גולח ולמעשה הן איבדו את זהותן ויחודן.משום שהגיעו לקראת סוף המלחמה וביום בו הגיעו, הגיעו יהודים רבים למחנה, בציפורה ובאחותה לא נעשה קעקוע של מספר על היד.מגולחות וחסרות רכוש מוקמו ציפורה ואחותה בביתן מספר 7 באשוויץ.ציפורה מספרת שבלילות לפעמים הייה ריח של שריפה,השמועות אמרו שאלו הן משרפות של גופות בני האדם. אך ציפורה, כמו רבים אחרים, טענו שאלו הן רק שמועות ושזה הרי לא הגיוני שבני אדם נשרפים באש.ציפורה זוכרת באופן טראומטי את עשיית הצרכים באשוויץ. מדובר בחדר אחד ארוך ובו חורים עגולים צמודים זה לזה, וכך מול כולם עלייך לעשות את צרכייך בזמן שחיילים נאצים צועקים עלייהם להזדרז. ציפורה  ואחותה היו באושוויץ במשך חודש וחצי ועבדו בעבודת פרך עם לבנים ופחם .לאחר חודש וחצי הועברו ציפורה ואחותה למחנה העבודה להכנת כלי נשק בעיר גייסלינגן למחנה קראו "וויטנברגישה מטאל פאבריק"בהגיעם למחנה היו ציפורה ואחותה רזות כ"כ עד שהיו חסרות תועלת ולכן במשך שבועיים האכילו אותן וקילחו אותן על-מנת שיוכלו לעבוד בייצור כלי נשק.במפעל עבדו הבנות 12 שעות עבודה קשה. ציפורה זוכרת שבחג הפסח היא, ואיתה ועוד יהודים רבים שעבדו במפעל,סירבו לאכול את פת הלחם שהוגשה להם משום שזה חמץ. הם היו לוקחים את הפרוסה ומחביאים אותה מהחיילים. יום אחד נכנס חייל לבדיקה בחדרן וראה את פרוסת הלחם של אחותה. החייל החל להכות אותה עם שוט בכל הכח ולקרוא לה יהודיה מטומטמת. ציפורה זוכרת, שבאותו הרגע היא חשבה שאחותה תמות בשל חוזק המכות שקיבלה, אך למזלן אחותה הצליחה להתאושש והמשיכה לעבוד.בתוך המפעל הם היו עושים תחרות ביניהם מי יוציא את הזבל של המפעל באותו השבוע,למרות שזו הייתה מטלה לא פשוטה כלל,הם רצו זאת משום שבדרך לפח הרחוק הם עברו דרך העיר הגדולה (כמובן מלווים ביידי חיילים (וכך יכלו לראות את חייהם של הגרמנים העירוניים ואת שלוותם.גם בתוך מחנה העבודה נעשתה סלקציה קבועה על מנת להוציא אסירים לא יעילים ולהכניס חדשים במקומם.בעל המפעל שמו קארל ואגנר הייה גרמני איש טוב והתייחס אל האסירים בצורה יחסית טובה,ציפורה ואחותה עבדו במפעל במשך 7 חודשים ומשם נלקחו למחנה "דכאו "אשר היה מכונה מחנה המוות. "דכאו" היה מחנה של גברים והבנות לא הבינו מדוע הן נשלחות לשם.בדכאו פגשו צפורה ואחותה קרוב משפחה הולנדי אשר הבריח להן אוכל מהמטבח ויחד הן שרדו את הימים האחרונים של המלחמה.ציפורה השתחררה ועברה לצ'כיה שם פגשה את בעלה לעתיד יוסל, ציפורה כינתה את יוסל לאון משום שזה הייה השם הכתוב על תעודת הזהות המזוייפת שלו וגם משום שיוסל הייה כינוי של אביה יוסף נרצח באושוויץ. ציפורה ויוסל עלו לישראל ונשאו במהרה. יוסל השתתף בקרבות מלחמת השחרור בארץ. יחד הם עברו לגור בשכונת "שייחמונס" ברמת אביב, שכנתה וחברתה הטובה ביותר הייתה אסתר בירנבוים ז"ל-סבתי. כיום לציפורה יש שני ילדים ו5 נכדים והיא מתגוררת ברמת אביב.



יוצר הזיכרון

גל זלכה

קשר לדף הזיכרון מתנדב/ת

קהילות

מחנות

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
גל זלכה
גל זלכה