מנחם ידווב

(1917-1977)
Date of death : 8/16/1977Place of death :

Short Biography

Siblings (Brother) מרדכי גולדשטיין (Sister) התל אחות של יהודה
Camps ורשה

Born וישקוףLived וורשה

סיפור חיים

סיפורו של יהודה ידווב:

הכל התחיל בעיירה בשם וישקוף שבה התגורר, ליד נהר בוק. במוצאי שבת נפלה פצצה בתוך הנהר בוק. אנשים היו מבולבלים. ביום שלישי נפלו פצצות בתוך העיר וכל העיר בערה. יהודה ומשפחתו הסתתרו אצל שכן גוי. אחותו בת ה-10 ראתה אנשים בורחים דרך  הגשר שהיה מעל הנהר. יהודה ומשפחתו חצו את הגשר והגיעו ליערות. בתוך היער ישב צבא פולני שאמר להם לא לשבת שם. אבא של יהודה אמר לכולם שכל אחד יישב ליד עץ אחר וכך הסיכוי שפצצה תפגע בכולם יהיה קטן יותר.הם היו:אבא,אמא,יהודה,ושלוש אחיות. "אחותי בת ה-4 ישבה ליד עץ וצעקה:שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!... לא צעקה לא אמא, לא אבא, אלא שמע ישראל.. תתאר לך ילדה בת 4 שצועקת שמע ישראל  ולא אבא ואמא..." הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לכפר נופש בשם קיסבה. הם ישנו שם לילה אחד אצל גוי ולמחרת גורשו.הם עברו לעיירה ידבה ושם היו הרבה פליטים יהודים מוכרים. הם התישבו אצל הרב של העיירה. ביום ראשון הגרמנים נכנסו לעיירה והם התחילו לירות ברחוב. בעיירה ששם היה סבא שלו, הגרמנים הכניסו את כל היהודים לבית הכנסת והם רצו לשרוף אותו עם היהודים בפנים. אך הגיע קצין גרמני ועצר אותם. כאשר סבא שלו יצא,קצין גרמני לקח אותו וחתך לו חצי זקן. הם ביקשו מיהודי לדרוך על ספר תנ"ך ,אך היהודי סירב והם הרגו אותו. בעירה שבהם שכנו, הוא מספר שראה ילד בסביבות הגיל 10 מנקה קינים מאבא שלו,אבא שלו בכה והילד ניחם את אביו, "ילד בן 10 מנחם את אביו הבוכה! לא היה היכן להתקלח ולכן הוא נאלץ לנקות אותו מכינים". לאחר כמה זמן הגיעו גרמנים ולקחו 7 אנשים למחנה עבודה, הם הלכו דרך ארוכה ולאחר כמה זמן הם נעצרו וסירבו להמשיך אז הרגו את כל ה-7,ביניהם היה המורה של יהודה,יוסף, "המלמד". לאחר כמה זמן האבא החליט שאין טעם להישאר בידבה והם החליטו שהם חוזרים לעיר בה הם גרו לפני המלחמה ליד נהר בוק. האבא אמר שהם יתפצלו והוא ילך בדרך אחרת כדי שלא יקחו אותו למחנה עבודה והם יפגשו ליד הנהר. הם חיכו על יד הנהר והיו שם עוד יהודים ואכן אבא של יהודה הגיע, אך אי אפשר היה לעבור את הנהר כי הגשר היה מפוצץ. אז הם השכירו סירות מגויים שישיטו אותם אל הצד השני. יהודה ומשפחתו התחילו לחצות את הנהר אחרונים אך לפתע הסירה התחילה להיות מוצפת והם נאלצו לחזור אחורה. הם נישארו מאחור ולא הגיעו לעיר "מהשמים לא נותנים לנו לעבור".  למחרת בבוקר,כל מי שהצליח לעבור לצד השני,נרצח ע"י הגרמנים. כולל אחותו של אביו והילדה שלה. עד היום יש באמצע העיר וישקוף קבר אחים.

אחרי כמה זמן הם הלכו אל הגבול עם רוסיה ורצו לעבור לרוסיה. בגבול אמרו להם שהם צריכים למסור את כל החפצים בעלי הערך אליהם ואם לא הם יהרגו אותם. לילדה בת ה-4 היתה טבעת זהב והיא החביאה אותה והם הצליחו לעבור ,ובזכות מכירת הטבעת היה להם מה לאכול.

אחרי המלחמה הם חזרו לפולין ושם הם הלכו לקיבוץ שבו היו יהודים. מן קיבוץ הכנה לעלייה לארץ. מהקיבוץ העבירו אותם במשאיות לברלין. רק הילדים עלו על המשאיות בלי ההורים. באותו זמן היה פוגרום בעיר קלץ וכדי לעבור את הגבול הרוסי הם אמרו שהם ילדים ניצולים מהפרעות שהיו בקלץ. וכך הם הצליחו לעבור. הם הגיעו לבסוף לעיר קאסל בגרמניה וכאשר אבא שלו שמע שהם הגיעו לעיר קאסל,הוא ישר עלה על רכבת ממינכן והגיעה לקאסל ופגש את בנו יהודה.

לאחר מכן הם עלו לארץ...

 



יוצר הזיכרון

גל זלכה

קשר לדף הזיכרון מתנדב/ת

קהילות

מחנות

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
גל זלכה
גל זלכה