פרידה צנציפר סמינסקי

(1922-2014)
Date of death : 10/31/2014Place of death :

Short Biography

Camps סובקוב

Born rigaLived

סיפור חיים

הנצחת דמות

 

 

שם התלמיד המתעד:____עמית דסה______________ כיתה:__יא6____

 

 

  • שם מלא של הדמות המונצחת: ___פרידה_צנציפר_סמינסקי________________
  • הקרבה של התלמיד לדמות (משפחתית או אחרת) משפחתית
  • תאריך לידה 28.3.1922
  • תאריך פטירה 31.10.2014
  • מקום הלידה: מדינה ועיר ריגה ליטא
  • עיסוק / מקצוע למדה באוניברסיטה בקורס עזרה ראשונה
  • מקום המגורים במהלך המלחמה ריגה ליטא

הסיפור של פרידה: פרידה למדה בבית ספר עזרא שבריגה -  ליטא. סבא שלה היה דור 13 של רבנים, ובעקבות כך היה גם הוא לרב. סבא של פרידה נפטר באותו שבוע לפני שהיא נולדה. הם היו שלוש נשים בבית: חנה אסתר היתה אחותה הקטנה. היא היתה מאד יפה וצרנליבה היתה אמא של פרידה. ההורים של פרידה היו הורים עובדים. ב1940  כשהייתה בת 18 נכנסה לאוניברסיטה. שם היא למדה חוג כיצד לתת עזרה ראשונה וב22 ביולי כשהתחילה המלחמה אמרו להם שהם הקבוצה שנותנת עזרה בבית חולים שדה וב27 ביוני המפקחת על הקבוצה שלהם אמרה להם שהיום הם יוצאים מליטא. היא אמרה יש לכם חצי שעה להיפרד מההורים. כשפרידה הלכה להיפרד היא ספרה למשפחתה את מה שאמרה המפקחת ואמה נתנה לה 25 רובל. פרידה שאלה את אמה מה לעשות? ללכת או לא? אמא שלה ענתה לה: "את צעירה את תלכי ואני ואבא נהיה בגטו כי אנחנו מבוגרים מה יכול לקרות? אמא שלה שאלה אותה אם היא רוצה לקחת עוד משהו: זהב, כסף או רכוש אחר ופרידה אמרה שהיא נוסעת לשבועיים ושהיא לא חשבה שהיא צריכה. אמא שלה הכינה לה תיק קטן עם בגדים ודברים בסיסיים ולאחר מכן פרידה הלכה. היא לא חשבה שזאת הייתה הפעם האחרונה שהיא תראה את אמה, סבתה ודודתה. בערך בשנים 1943-44 אבא של פרידה נהרג ע"י הגרמנים. משם הם הלכו לסקוב, שם לקחו מהם את הציוד שלהם ושלחו אותם לרוסיה. הם חיו בצריף שבאו אליו אזרחים שרצו לעזור לצבא. זה בעצם היה מחנה בקולחוז שם שהתה בערך ארבעה חודשים. לאחר מכן אירגנו את הדיביזיה ופרידה הלכה לשם ורצתה להיות יחד עם כולם ולהתנדב לצבא. הפקיד שאל אותה בת כמה היא ופרידה ענתה לו שהיא בת . הפקיד אמר לה בתקיפות לא, את בת 15, גן ילדים ושתלך משם. אחרי זה כולם הלכו והיא נשארה לבד ובלי כסף והיא בכתה. לפתע היא פגשה את אמא של חברתה ויה- אולה והיא "חטפה" אותה אליה והלכה לדודתה ואמרה לה שאם היא לא תיתן לפרידה מקום להיות בו אז היא תעזוב. פרידה היתה חודשיים בבית זה ואז התחילו הגרמניים להפציץ.  משם היא חזרה לקולחוז, שם היא עבדה בבניה של תעלות גדולות לאגירת מים. היא עבדה במשך 3 שנים ובהן חלתה במלריה, דיזינטריציה, דלקת ריאות וצהבת.

כשפרידה חיכתה לרכבת בדרכה לטשקנט, ישב לידה נוסע ששאל אותה אם היא מליטא. היא אמרה שכן והוא אמר לה שגם הוא, כך היא הכירה את יעקב בעלה לעתיד. ב-9 במאי נגמרה המלחמה . פרידה גילתה שכל מי שהכירה נהרג בריגה.

לאחר שחזרה לשם למדה טכניקה של מכונות תפירה. לאחר המלחמה היא גרה אצל אולה. כשהיהודים התחילו לקבל את הדירות שלהם בחזרה, אולה חזרה לביתה ובינתיים השכירה לפרידה את החדר. בסוף 1945 יעקב התחיל לבקר אותה. ליעקב נהרגו במלחמה אשתו שהיתה בהריון וילד.

בשנת 1946 כשפרידה עבדה בחנות צעצועים, נכנס לחנות אדם בשם יאשה שהתעניין מי זו פרידה סמינסקי והיא אמרה שזאת היא. הוא סיפר לה כי הוא אחיה ופרידה הופתעה כי אף פעם לא היה לה אח. היא שאלה מי אתה והוא אמר הבן של הרמן סמינסקי. ומאז הבינה כי היה לה קרוב משפחה ששרד. לאחר מכן עלתה לארץ והקימה משפחה שגדלה ואהבה אותה תמיד.

 


יוצר הזיכרון

עמית דסה

קשר לדף הזיכרון great granddaughter

קהילות

מחנות

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
עמית  דסה
עמית דסה