שרה פרומין

(1910-2017)
Date of death : 3/5/2017Place of death : חיפה

Short Biography


Born כפר ג'דושקיLived כפר ג'דושקי

סיפור חיים

שם התלמיד המתעד: תמיר הללי      כיתה: י"א / 7

 

  • שם מלא של הדמות המונצחת: שרה פרומין ז"ל

     

  • הקירבה

    הקשר ביני לבין שרה פרומין ז"ל אינו קשר משפחתי אלא קשר רחוק ועקיף. שרה הייתה סבתא של לאה, חברה לעבודה של אימי. הפרטים אודות שרה נמסרו לי על ידי לובה - אמא של לאה שהיא ביתה היחידה של שרה. לובה נולדה לשרה בנישואיה השניים, לאחר שאיבדה את שני ילדיה במהלך המלחמה.

     

  • תאריך לידה

    תאריך הלידה הינו תאריך משוער היות ובאותה עת לא נערכו רישומים מדויקים וחלקם אבדו. תאריך הלידה המשוער הינו 20.07.1910.

     

  • תאריך פטירה

    שרה נפטרה ב 07.01.1973

     

  • מקום הלידה:

    שרה נולדה בכפר ג'דושקי שבפולין. כיום שייך האזור לבלארוס.

     

  • עיסוק / מקצוע

    שרה הייתה עקרת בית.

     

  • מקום המגורים במהלך המלחמה

    במהלך המלחמה שרה התגוררה עם משפחתה בכפר בו נולדה, כפר ג'דושקי שבפולין.

     

  • מקום הרצח ומועד הרצח

    שרה נהרגה בתאונת דרכים שהתרחשה בחיפה ב 07.01.1973. שרה נדרסה על ידי משאית הנהוגה בידי נהג ערבי. התאונה הייתה מכוונת, הנהג הדורס נסע הלוך ושוב במטרה לוודא כי נהרגה.

     

  • סיפורה של הדמות לפני המלחמה

    שרה התגוררה עם בני משפחתה בכפר ג'דושקי שבפולין. משפחתה הייתה עשירה מאד, כמרבית המשפחות היהודיות בכפר. היא הייתה נשואה והיו לה שני ילדים – בן ובת. שרה ניהלה את ביתה תוך הקפדה על שמירת מנהגי המסורת היהודית. הם הקפידו לשמור שבת, קיימו את מנהגי הכשרות באוכל וחגגו את החגים היהודים. כיוון שהמשפחה הייתה אמידה מאד, שרה, כמו רוב הנשים היהודיות, לא יצאה לעבוד ולא השתתפה בפרנסת המשפחה. היא עבדה במשק הבית ואף העסיקה נשים גויות מהכפר אשר סייעו לה בעבודות הבית, כניקיון וכביסה.  

     

  • סיפורה של  הדמות במהלך המלחמה

    בינואר שנת 1941 הגרמנים הגיעו לכפר באמצע הלילה. הגרמנים הוציאו את אנשי הכפר מבתיהם וריכזו אותם יחד. הם אילצו אותם לחפור בורות לעצמם והפשיטו אותם מכל בגדיהם  - נשים, גברים, ילדים וזקנים. הגרמנים החלו בירי הילדים. שרה ראתה וניסתה לברוח עם שני ילדיה שהיו אז בני 9 ו – 11 שנים. הילדים היו מבועתים וקפואים ולא הצליחו לזוז ממקומם. הגרמנים ירו בשניהם והרגו אותם. לאחר הריגת הילדים החלו הגרמנים לירות באנשים הבוגרים יותר ובזקנים. שרה החלה לברוח, היא נמלטה על נפשה ורצה באמוק לתוך היער כשהיא עירומה לחלוטין. כדורי הגרמנים נחתו ליד ובין רגליה, אך לא פגעו בה. שרה רצתה למות, היא רצתה שהכדורים יפגעו בה, אך היה בה גם כוח בלתי מוסבר שגרם לה לרוץ בטירוף.

    ביער פגשה שרה במאות אנשים. כולם היו עירומים ומבועתים. את חלקם היא הכירה. היא פגשה ביער אישה ששמה גם היה שרה וגם היא הייתה באותו מצב. הן שרדו כך ביער במשך 3 יממות. אחר כך הן הגיעו לכפר שכן, שם הכירה גויה אשר נהגה לעבוד אצלה בשבתות. האישה נתנה להן אוכל ובגדים ושיכנה אותן במרתף שהיה מתחת לחווה. בחווה גידלו חזירים וחיות אחרות. הן שהו במרתף כשבוע. הן שמעו על הפרטיזנים והחליטו להצטרף אליהם על מנת לנקום בגרמנים ולפגוע בהם. הן פעלו נגד רכבות, משאיות ואמצעי תעבורה נוספים שהפעילו הגרמנים באזור.

    שתיהן נותרו בחיים אך לא נותר איש מממשפחתה של שרה.

     

  • במידה והדמות ניצלה- מה ארע לה אחרי המלחמה

    אחרי המלחמה הגיעה שרה לעיר ברסלב. שם הכירה את בעלה (השני). הם התחתנו ונולדה להם ביתם לובה – אמא של לאה שעובדת עם אימי.

    כל השנים החלום של שרה היה להגיע לארץ ישראל ובשנת 1967 עלו לארץ שרה, בעלה וביתם לובה והקימו את ביתם בחיפה.

     

יוצר הזיכרון

עומר הללי

קשר לדף הזיכרון מתנדב/ת

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
עומר הללי
עומר הללי