יוסף אברהם

(1910-1944)
Date of death : 4/1/1944Place of death : Targu frumos
Place of Burial : קבר אחים בבית הקברות היהודי ב Targu frumos - Plot No. לא נמצא -
Display Map

Short Biography

Parents (Mother) דבורה (Father) ינקו
Spouse (Wife) פאולינה אברהם
Children (Daughter) דיאנה סלומון
Siblings (Sister) אולטיקה

Born RomanLived Targu frumos

סיפור חיים

יוסף היה עורך דין, כנר בפילהרמונית ומורה לכינור. חי עם אשתו וביתו ברומן.
לפני פרוץ המלחמה החלו גילויי אנטישמיות. עם פרוץ רדיפות היהודים ברומניה, סולק יוסף מהתאחדות עורכי הדין ברומניה על רקע היותו יהודי ולא יכול היה יותר לעסוק במקצוע. המשפחה (יוסף, פאולינה אשתו וביתם דיאנה) עזבה את רומן.

הם עברו לעיירה טרגו פרומוס ושם קיבלו דירה בבית ספר יהודי לבנות אותו ניהל יוסף.

עם פרוץ המלחמה, בתי הספר היהודים נסגרו, בית הספר שאותו ניהל יוסף פונה והפך למפקדה של הצבא הרומני . אילצו אותם לענוד טלאי צהוב (מגן דוד). אחרי כשנה מפקד הפלוגה שהיה חבר של יוסף, אמר לו: תברח, כמה שאתה יכול יותר מהר, אנחנו קיבלנו פקודה לעזוב, המצב רע מאד.

אבל המשפחה לא הספיקה לעזוב, השערים נסגרו ואי אפשר היה לצאת מהעיר. על היהודים נאסר לעזוב את העיר. חלק נשלחו למחנות.

הגרמנים הגיעו והשתלטו על בית הספר. כולם היו במצור.

כשהגרמנים תפסו את הבית ספר התחילו הפגזות והפצצות מהאויר וגם מהעיירה הסמוכה סטרונגה לעבר טרגו פרומוס. בזמן ההפגזות היו יוצאים לשדות ונשכבים על הקרקע, סותמים את האוזניים ונושמים עם פה פתוח כדי שעור התוף לא יקרע מהרעש האיום והנורא.

על גגות בתי החולים היו סימני צלב אדום ועל גגות מפקדות הגרמנים היו סימני צלב קרס. זה היה סימן למטוסים שלא יפציצו את המקומות.

כל הזמן היו הפגזות והפצצות אוויריות. לפני פסח , היגיע מישהו מהעיירה טרגו פרומוס והיציע ליוסף לעבור למקלט גדול עם עוד 18 משפחות. הם לקחו שמיכות וכרים ועברו למקלט שהיה יותר בטוח, כך לפחות חשבנו... ושם בילו. כל משפחה בפינה שלה.

 כל בוקר יצאו החוצה לאור לאוויר ולשמש.

 

מעל המקלט הייתה וילה גדולה של גויים שהעבירו ידיעות מה קורה בחוץ ונתנו למשפחה להשתמש בשירותים ובמקלחות.

 בעיירה הסמוכה podu iloaiei הייתה תחנת רכבת שאספה יהודים אל תוך רכבות המוות שיצאו מהעיר יאסי. כל פעם שנשמעו צרחות וזעקות, היו מגיעים אנשים ומספרים ליוסף שעוד רכבת מוות יצאה לדרך.

כשהגרמנים החלו להפסיד במלחמה בחזית הרוסית, הם החלו לרצוח באכזריות את היהודים.

 לכשהתקרבה החזית אליהם החלו הפגזות קשות בין הרוסים לבין הגרמנים והם נאלצו לשבת כל הזמן במקלטים.

לפני שהגרמנים עזבו את העיר הם שמו חומרי נפץ בכל הבתים היהודים . הם נכנסו למקלטים והרגו את כל היהודים שהסתתרו בהם.

 המשפחה חשבה שהם בטוחים מפני ההפגזות ומפני מה שקורה בחוץ.... עד אותו יום נורא בו הגיעה אליהם השואה.

בוקר אחד, הגיעו חיילים גרמנים בליווי חיילים רומנים כדי לקחת את הגברים לעבודות כפייה והחלו לעשות סלקציה: אתה תעבור לפה ואת תעברי לשם.  לא את כולם לקחו. לקחו רק את הגברים. יוסף רצה ללכת אבל למזלו הרע לא לקחו אותו.

החיילים והודיעו שקיבלו פקודה להרוג את כל האנשים במקלט. היה לילה. כולם פחדו ממה שהולך לקרות. כל המשפחות קראו ליוסף וביקשו שיידבר עם החיילים ויתחנן על חיי המשפחות. יוסף דיבר גרמנית, ניגש למדרגות. הם עמדו על המדרגות והסתכלו מלמעלה. ניגש אל המדרגות נשא את עיניו אליהם מתחתית המדרגות וכרע ברך. כולם היו מאחוריו - הוא כרע ברך והתחנן. הוא היה כל כך קרוב אליהם והם ניצלו את זה והפכו אותו למטרה.

 רעש ..יריות.... ירו ביוסף, הרגו אותו במקום, רצחו אותו בדם קר.