חיים בורשטין

(1914)
Place of Burial : אין קבר - Plot No. -
Display Map

Short Biography

Siblings (Brother) יהושע בורשטין (Brother) הרצל בורשטין

Born קריסטינופולLived

סיפור חיים

חיים בורשטין ז"ל

 

חיים בורשטין ז"ל נולד בשנת 1914 ( א אלול תשע"ד) בפולין בעיירה קריסטינופול להוריו רוזה (לבית הולצמן) ושלמה בורשטין. חיים הינו אח של סבי יהושע בורשטין.

העיירה קריסטינופול נמצאת בגליציה קרוב ללבוב ונקראת היום צ'רוונה גרד (כיום השטח שייך לאוקריינה).

 

משפחתם של רוזה ושלמה בורשטין הייתה משפחה דתית, ולהם עשרה ילדים. תשעה מן האחים הספיקו לעלות לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1929-1939 , ורק חיים שנשאר אחרון בפולין לא הספיק לעלות לארץ. אחד האחים, יצחק, שעלה לארץ נהרג במלחמת השחרור.

 

חיים

בשנות הילדות, שאיפת ההורים , רוזה ושלמה, הייתה שהילדים יתחנכו בסביבה יהודית ולכן , בשנת 1924 שלחו את סבי יהושע ואת אחיו חיים להתגורר בקריסטינופול אצל הדודה פרל, אחות האם רוזה. יום הלימודים בקריסטינופול התחלק לשני חלקים: בבקר בבית ספר פולני ואחר הצהרים ב"חדר" בו למדו את קורות עם ישראל ותורה. סבי כותב בקורות חייו " אני רוצה לציין שהקשר ביני ובין אחי חיים היה חזק מאד במשך שהותנו המשותפת אצל הדודה בקריסטינופול, וקשר זה נמשך לאורך כל הדרך עד שנפרדנו בעלותי ארצה".

לאחר כשנתיים הדודה היגרה לאורגוואי וחיים חזר לכפר לעזור להורים.

באמצע שנות השלושים כאשר ארבעת האחים הגדולים של סבי כבר עלו לארץ, חיים נסע להכשרה חקלאית ואחריה החל לנהל את המחלבה שניהלה המשפחה באחוזה בכפר.

בשנת 1937 עלו ההורים שלמה ורוזה בורשטין עם שני ילדיהם הקטנים (בני 6 ו-7) ארצה. ההחלטה על עליה זו הייתה קשה מאד כיון שרק להורים ולילדים הקטנים היו אישורי עלייה והם השאירו אחריהם: שתי בנות צעירות, את סבי יהושע ואת חיים.הפרידה הייתה קשה מאד.

בשנת 1938 עלה סבי ארצה בעליה בלתי לגלית.

באפריל 1939 הספיקו שתי האחיות הצעירות לעלות לארץ. וחיים נשאר האח האחרון בפולין. אחת האחיות, חוה , מתארת את הפרידה ממנו:

" חיים הביא אותנו לרכבת. כשישבנו כבר ברכבת חיים בכה. אינני יכולה לשכוח. לא ידענו שלא נראה אותו יותר. גבר כזה גדול."

חיים תכנן למכור את הרכוש שנשאר ולעלות מייד לארץ, אך שבועות מספר אחרי נסיעת האחיות נחסמו הגבולות כליל, והוא לא הספיק כבר.

 

מה קרה בזמן המלחמה?/ מותו של חיים

העיירה קריסטינופול נמצאת בגליציה המזרחית ע"י הנהר בוג. בספטמבר 1939 בתחילת המלחמה פלשו לפולין צבאות רוסיה וגרמניה, והנהר בוג סימן  את הגבול בין צבאות רוסיה וגרמניה. עם פלישת הגרמנים לקריסטינופול רבים מאנשי העיר ברחו לצד המזרחי של הנהר לשטח הרוסי, וביניהם גם חיים.

חלק מהפליטים נשלחו ע"י הרוסים לסיביר. חיים נשלח לעבוד במכרות פחם בדונבס ע"י אודיסה.

מאותה תקופה נעלמו עקבותיו של חיים. במשך עשרות שנים אחרי המלחמה חפשו שמונת אחיו ,שזכו להקים משפחות בארץ, אחר עקבותיו, ושנים רבות חיכו שאולי ימצאו אותו יום אחד. רק בשנות האלפיים, לאחר קריסת מסך הברזל נמצאו עדויות על נסיבות מותו של חיים:

"ב-1941 עם פלישת הגרמנים לרוסיה רכזו הגרמנים את כל היהודים בגטו ע"י אודיסה, וחיים נכלא בגטו זה כפועל כפיה. במהלך שהותו בגטו חלה בשחפת ונפטר ב- 24 בינואר 1943 . במקום הגטו נמצאת מצבת זיכרון קולקטיבית."

חיים מתואר על ידי אחיו כבחור גבוה ויפה, ספורטיבי אמיץ מאד ובעל תושיה. חיים היה בן 29 במותו. יהי זכרו ברוך.

*****

 

הערה: באוגוסט 2004 יצאו שלושה עשר מבני המשפחה לטיול שורשים בפולין: סבא, אחיו הצעיר הרצל, ואחד עשר מבני הדור השני. טיול השורשים מתועד בספר ובסרט.

מקורות המידע:

ספר קורות חייו של סבי יהושע בורשטין

חוברת תחקיר על משפחת רוזה ושלמה בורשטין – נעשה ע"י לאה הולצמן (בת דודתה של אימי)

נספח:

המשפחה והחלום הציוני

הציונות "חדרה" לבית משפחתו של סבא בפולין, כבר באמצע שנות העשרים של המאה ה-20.

צבי היה הראשון מבין האחים שהצטרף לתנועת בית"ר. הוא גם היה הראשון שנטה בבירור אחר הציונות וידע שברצונו לעלות לארץ ישראל.

סבא מספר כך על המשפחה בתקופה זו:

"אנחנו היינו חזקים וגאים...הגאווה שלנו באה מכך שהיינו ציונים, וידענו שנגיע לארץ ישראל. הושפענו מאד מטרומפלדור ומז'בוטינסקי. כבר בגיל עשר, אני זוכר, קראתי חוברת שנקראה 'חייו ומותו של הגיבור' על טרומפלדור".

בשנת 1929 התרחשו בארץ מאורעות שנודעו בהיסטוריה כ"מאורעות תרפ"ט". אבא סיפר כי צבי אמר "בארץ נשפך דם - ואני יושב פה! אני חייב להגיע לארץ". ואכן, צבי  עלה לארץ כבר בסוף שנת 1929. בשנת 1931 עלה ארצה משה ומאיר נאבק גם הוא כדי לזכות בסרטיפיקט, וזמן קצר אחרי משה עלה גם הוא ארצה. לאחר מכן הצטרף שרגא לשלושת אחיו הגדולים בעקבות "דרישה" שהגיעה מהם.

כך שבשנת 1931 כבר היו בארץ ארבעת האחים הבוגרים.

באמצע שנות השלושים היה ברור שלא ניתן להישאר בפולין.

עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה, הזהיר זאב ז'בוטינסקי את העם היהודי מהחורבן הצפוי לו וקרא ליהודים היושבים בתפוצות "לחסל את הגולה בטרם תחסל הגולה אתכם". ז'בוטיסקי הרבה להסתובב באירופה, בעיקר בפולין, והזהיר את היהודים מהצפוי להם. משנת 1936 פעל גם לקידום העלייה הבלתי-חוקית, שבאמצעותה עלו ארצה רבבות יהודים.  סבא מספר שאביו שלמה חזר מהרצאה של ז'בוטינסקי שאמר "יהודים, עננים גדולים מכסים את שמי פולין - תעזבו!".

בשנת 1936, כשסבא בן 18, הגיע ז'בוטינסקי ללבוב (העיר המרכזית בגליציה), וסבא, יחד עם קבוצה של כחמישה עשר בית"רים, התארגנו לנסוע בעגלה ללבוב כדי לשמוע אותו. סבא מספר:

"יצאנו במוצאי שבת, נסענו לילה שלם דרך היערות והגענו למחרת בבוקר ללבוב. ז'בוטינסקי נאם באולם "קולוסאום", זה היה אולם עצום, ולנו נתנו מקומות למעלה. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בלבוב, ומרוב התלהבות התחלתי לרוץ קדימה".

אחרי ארבעת האחים הגדולים, התכוננו לעלייה ארצה שלמה, רוזה ושני האחים הקטנים הרצל ויצחק. ההחלטה על העלייה שלהם לוותה במשבר קשה במשפחה. רוזה לא רצתה לעזוב, כיון שלא רצתה להשאיר חלק מן הילדים אחריה בפולין, אך שלמה והאחים הבטיחו לרוזה ששאר הילדים יבואו תוך מספר שבועות.

ב-1937 החלה העלייה הבלתי לגאלית, בה היו מקומות גם לצעירים מהתנועה הרוויזיוניסטית. סבא החליט לנסות את מזלו בדרך זו, וכידוע, אחרי תלאות דרך רבות הגיע לרמת גן בשנת 1938.

בפולין נשארו חיים, והאחיות פנינה וחוה. בארץ, צבי הלך כמעט יום יום לסוכנות כדי להשיג סרטיפיקטים לשלושתם, אך ללא הצלחה. סבא שלמה החליט שהוא הולך בעצמו לסוכנות, לחץ על הפקידים והצליח להשיג את הסרטיפיקט המיוחל. פנינה מספרת שבאותה עת כבר היה חשש גדול שהיטלר יכנס לפולין. הם קיבלו את אישורי העלייה באפריל 1939. האישור התקבל בארבע אחר הצהרים, ומיד למחרת בבוקר כבר יצאו בדרך ארצה. ב-1 בספטמבר 1939 החלה מלחמת העולם השנייה עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין.


יוצר הזיכרון

נעם כרמון

קשר לדף הזיכרון relative

מחנות

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
נעם כרמון
נעם כרמון