פייגה קלרספלד

(1877-1942)
Date of death : 9/29/1942Place of death :

Short Biography

Spouse (Wife) קלרספלד הרמן
Camps דכאו טרזיינשטט מאלי טרוסטינץ

Born לבייב/למברגLived

סיפור חיים

  • סיפורה של הדמות לפני המלחמה

למרות שפייגה והרש נולדו בפולין הקשיים הכלכליים גרמו לשתי המשפחות לעבור לחיות בווינה שבאוסטריה. בווינה נולדו להם שתי בנות, לוציה הבכורה ומאה הצעירה (סבתי). מאה נישאה לדזה (1926) בווינה. נולדו להם שני בנים שם והם הספיקו לברוח משם ועלו לארץ ב-1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם השנייה). בארץ נולדו להם בת ובן, כאשר הבן הוא צבי שהוא אבי.

1926 -בית העסק לבגדים של מר קלרספלד

תחילה עבד הרש בחנות הבגדים של מר רנד ברחוב פרנץ יוזף קיי 41 ברובע ה-1. היות והצטיין מאוד בעבודתו החליט מר רנד לצרף אותו כשותף לבית העסק. הרש קלרספלד (סבא רבא)  קם בשש בבוקר, אכל שתי פרוסות לחם בחמאה ושתה קפה. נדרשו לו עשר דקות להגיע לבית העסק והוא הגיע לשם בשבע בבוקר. הרש היה חרוץ מאוד והופיע בין הראשונים בבוקר, ונשאר עד סגירת החנות בשבע בערב. בצהריים כאשר החנות נסגרה לשעתיים, היה הוא ממהר לביתו לארוחת צהריים ולמנוחה קצרה. הרש היה מלא מרץ וראשו עסוק כל העת במציאת שווקים חדשים. הוא התרוצץ ברחבי העיר תוך שימוש ברכבת הקלה הנוחה כל כך לחציית העיר בזמן קצר יחסית. סיוריו בעיר ומרצו הרב הביאו להרחבת העסק בהתמדה. תחילה היה העסק שותפות, ועל השלט הגדול בפתח החנות נכתב "רנד וקלרספלד". לאחר זמן מה, קנה הרש קלרספלד את חלקו של רנד ועל השלט הגדול הופיע רק קלרספלד. רנד ובנו סינוק פתחו בית עסק דומה ברובע ה-2, אך פשטו את הרגל לאחר שלוש שנים. הרמן קלרספלד קנה את כל תכולת החנות שלהם במחיר נמוך , כמקובל בבתי עסק שפשטו את הרגל. 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               תחילה היה הרש נושא אתו מזוודה עם דוגמאות של המוצרים השונים שנמכרו בחנות, היה מציג אותם לבעלי החנויות בכל רחבי העיר הגדולה והיה מסביר להם שאם יקנו כמויות גדולות יקבלו הנחה ניכרת. אם ישלמו במזומן " "Gelt am Tisch (הכסף על השולחן) יקבלו הנחה נוספת. בעוד בעלי עסקים דומים אחרים שמרו על רווח של 25% 16- במכירות, בית העסק של קלרספלד נטל לעצמו רק מחצית הרווח (כ-10%) ובכך הוזיל את המחירים לחנויות. המוטו של הרש היה שאם ימכרו כמויות גדולות, הרווח יהיה ניכר, גם אם יצמצמו את אחוזי הרווח.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          

רעיון אחר שהעלה מר קלרספלד עסק בעונות השנה. הרש פנה למפעלי הבגדים בעיצומו של הקיץ החם ושכנע אותם למכור לו בגדי חורף בחצי מחיר.  הם הסכימו היות והייתה להם בעיית אחסון. בדומה הוא פנה אליהם באמצע החורף הקר וקנה את מלאי בגדי הקיץ שנותר להם במחצית הסכום הרגיל.  לשם אחסון כל הסחורה ושימורה לעונה המתאימה שכר הרש שטח מחסנים גדול סמוך לחנות המרכזית.

 רעיון אחר שהעלה מר קלרספלד עסק במה שמכונה סוג ב ' . בבית החרושת של מר לייף מצא  הרש כמויות גדולות של סחורה עם פגם קטן (סוג ב ' ) והמחיר היה מציאה של ממש. בטרם קנה הרש את הסטוק הלך אצל מספר סוחרים וסגר את העסקה מראש בעוד הוא לוקח רק 10% של רווח. הרעיונות של הרש הוכיחו עצמם כמוצלחים מאד והם החלו למכור בכמויות הולכות וגדלות. את הפדיון היומי היו מפקידים בבנק לנדבנק שנמצא בסמוך לחנות. 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     הרמן נאלץ לשכור עובדים נוספים, מנהל חשבונות וסבלים שנשאו את הסחורה לחנויות השונות. לעסק הצטרפו איפה האחים ארבסנטל שהיו בני 18 ו-22 והקפידו על קיום מצוות. אליהם הצטרף מר מולר שהיה מבוגר יותר ואף נשוי. משכורתם של השלושה הייתה 120 שילינג לחודש לכל אחד מהם.

שתי כספות היו בבית המסחר ושם הפקידו את הפדיון עד אשר לקחו אותו לבנק הסמוך, לנדבנק. בכל סוף שבוע  נתנו לפייגה סכום נאה לכלכלת הבית למשך שבוע. כאשר היו הוצאות נוספות, היא באה לחנות וקיבלה כסף במזומן.

משרבו ההכנסות, החליט הרמן קלרספלד לקנות בית דירות גדול להשקעה. הוא ראו מודעה על מכירת בית דירות גדול ברחוב שפיטלאהורלנד 25 ברובע ה-9. הבעלים נפטר ו-12 היורשים רצו לחלק את הירושה ולכן החליטו למכור את הבית. הרש שהיה מומחה במשא ומתן הוריד את המחיר והעסקה יצאה אל הפועל ב-1931.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   אף על פי כן הרש לא נתן לעושר לשנות את אופיו והוא עדיין היה הראשון להגיע לעבודה בבוקר ואחרון לעזוב אותה. את דירתו הוא ריהט בנוחות רבה. הילדות הלכו ללמוד בבית הספר היסודי הכללי של השכונה. פייגה עמדה על כך ששתי בנותיה ילמדו פסנתר שעל כן הלכו השניים לביתה של הגברת היפט ברחוב Grüne Tor .Gass על מנת לקבל ממנה שיעורים פרטיים בפסנתר. פייגה עמדה על כך שינגנו יום יום ואף ישבה לצדן על מנת לשמוע ולהעיר את הערותיה. פעמיים בשנה יצאה המשפחה לחופש בעיירות הנופש קרלסבאד, או פיסטינג, או  סאוארברון ונהנתה מהמרחצאות והטיולים הרגליים בחורשות.

  • סיפורה של  הדמות במהלך המלחמה-
  • 1942 מווינה למחנות

יום אחד בשנת 2003 השתתף אבי בכינוס מדעי באולם הכנסים של בית הארחה של קיבוץ מעגן. שם פגש בן קיבוץ שעבד בגננות והחלו משוחחים על גורל משפחתם בשואה. אבי סיפר לו את שהוריו סיפרו לו כלומר שבזמן כלשהוא בשנת 1942 נשלחו הורי אמו, הרש ופייגה קלרספלד, למחנה הריכוז דכאו, שם שלחו אותם לתאי הגזים.

"לא נראה לי שכך היו הדברים" אמר הגנן לאבי והזמין אותו לביתו בקיבוץ באותו הערב. כאשר נפגשו הראה הגנן לאבי ספר לבן, שמור היטב על יהדות ווינה. התברר שגם משפחתו באה משם, ועל כן היה לו עותק של הספר. שם הספר היה:Totenbuch Theresienstadt I Deportierte Aus Osterreich (ספר המתים של טרזיינשטט למגורשים מאוסטריה), בהוצאת Judisches Komitee fur Theresienstadt, Wien  (המועצה היהודית לטרזיינשטט, ווינה). הוא ביקש את הפרטים של סבתא וסבא רבא, ולא יצאו אלא דקות מועטות והוא אכן מצא אותם שם. מתברר שהיו שם פרטים אישיים שניתנו על ידי הגרמנים וביניהם מספר אישי, מספר טרנספורט, שם המחנה אליו הופנה אותו אדם, גורלו ותאריך המתתו. מתחת לכל שם שהופיע בספר הלבן היה מספר. המספר שהופיע מתחת לשמה של סבתא רבא Klarsfeld, Feige היה 9-340. ואילו והמספר שהופיע מתחת לשמו של סבא רבא Klarsfeld, Hersch היה 9- 3 3 9- . התברר שהמספר היה מספר הטרנספורט מווינה לטרזיינשטט והמספר האישי של המגורש. על פי המספרים והטבלאות בתחילת הספר התברר שסבא וסבתא רבא גורשו מווינה לטרזיינשטט בטרנספורט ב-11.7.1942 יחד עם עוד אלף מגורשים אחרים. אלא שבכך לא תמה מנת הייסורים, והם רק החלו. על פי המספר המופיע מתחת לתאריך הולדתם, BS-678 לסבתא רבא ו- BS-677 לסבא רבא, התברר שהם נשלחו מטרזיינשטט למחנה ההשמדה מאלי טרוסטינק ב-29.9.1942, יחד עם עוד 2,000 מגורשים אחרים ושם הוצאו להורג. הכתוב בספר סתר לחלוטין את מה שסבי וסבתי חשבו שעלה בגורל הוריה של סבתי.

על פי האמור בספר, תחילה נשלחו הרש ופייגה קלרספלד לגטו טרזין (טרזיינשטט). הגטו, שכן בעיר המבצר טרזין, המרוחקת כ-60 ק"מ מצפון לפראג. המחנה יכל להכיל אוכלוסייה בת 7,000 נפש, אעפ"כ דחסו הנאצים למחנה כ-60 אלף איש. תנאי החיים במחנה היו קשים ביותר, הצפיפות הייתה גדולה, תמיד שררו שם מחלות ורעב ושיעורי התמותה שם היו גבוהים. המחנה שימש כנקודת איסוף, ריכוז, ולאחר מכן פיזור של עשרות אלפים שנשלחו למחנות ההשמדה במזרח. הנאצים החליטו להציג את  גטו טרזין כ"גטו לדוגמה". הגרמנים הקימו בטרזין בתי קפה וחנויות כדי לשוות למקום חזות נורמלית. הנאצים אפשרו למשלחת של הצלב האדום לבקר במחנה, ובטרם בואה של המשלחת מיהרו הנאצים לסדר ולייפות את המקום. אלא שאפילו בכך לא הייתה הקלה על היהודים כיוון שעל מנת שהמקום יהיה פחות צפוף, מיהרו הנאצים לשלוח אלפי יהודים לאושוויץ. ובכן, על פי הנאמר בספר הלבן, נשלחו סבא רבא וסבתא רבא תחילה לטרזיינשטט בטרנספורט ב-11.7.1942 יחד עם עוד אלף יהודים מווינה.

כחודשיים וחצי לאחר מכן, נשלחו סבא רבא וסבתא רבא מטרזיינשטט למחנה ההשמדה מאלי טרוסטינק ב-29.9.1942, יחד עם עוד 2,000 מגורשים אחרים ושם הוצאו להורג. מחנה ההשמדה מאלי טרוסטינק מצוי כ-12 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר מינסק והוא הוקם בנובמבר 1941. המחנה יועד תחילה כמחנה הספקת מזון לחיילי צבא גרמניה הנאצית. כ-600 עובדי כפייה יהודים ושבויי מלחמה רוסים שרתו בו.  ב-1942 הפך המקום למחנה השמדה במסגרת התוכנית הידועה בשם    Aktion Reinhard , אך בניגוד למחנות ההשמדה שהוקמו במסגרת התוכנית, לא היו במחנה זה מתקני השמדה קבועים. הרכבות שהובילו את המגורשים עצרו במינסק. בתחנה חיכו להם אנשי ה-SS , שהודיעו לאנשים שהם יועברו לחוות בסביבות מינסק. הם נדרשו למסור את כל רכושם שנאסף בתחנה, ונאמר להם שהם יקבלו אותו בצריפים אליהם יגיעו. פרט לכך נאמר להם להפקיד את כל כספם, שעוניהם ותכשיטיהם, ושוב הובטח להם שהם יקבלו הכול חזרה, לאחר שהרכוש יירשם בספרים. 
לאחר מכן הועלו היהודים על משאיות שהביאו אותם ל- .Blagowshtchina forestשם ביער נאמר להם להתפשט עד לתחתוניהם ולנוע לעבר תעלות שהיו במקום, שאורכן היה 60 מטר ורוחבן 3 מטר. עודם עומדים ליד התעלות, ניגשו אליהם חיילי ה-SS (היו שם כ-80-100 חיילים), וירו בעורפם מקרוב. הם נפלו לתעלות, ועובדי כפייה רוסים כיסו את הגופות בעפר. מרגע שהיהודים הבינו שהם מובלים למוות בירייה, הם החלו לצעוק ולבכות וצעקותיהם הלכו וגברו. על מנת להסתיר זאת, השמיעו חיילי ה-SS   מוזיקה בעוצמה גבוהה מאוד מרמקולים שהונחו במקום. כך מצאו את מותם כ-15,000 מיהודי ווינה, וסבא רבא וסבתא רבא שמעולם לא ראיתי אותם, שהרי עדיין לא נולדתי, ביניהם. אלא שכל מה שאבי למד באותו יום במעגן, לא הגיע לאוזניהם של סבי וסבתי, שהרי הם הלכו כבר לעולמם. הידע הזה היה חשוב, למען ידעו ויזכרו את אשר עשה לנו הצורר הנאצי.

יוצר הזיכרון

אלון נאור

קשר לדף הזיכרון relative

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
אלון נאור
אלון נאור