פטר מונק

(1928)

Short Biography


Born פרידקLived רמת השרון

סיפור חיים

פטר מונק (יהודה מנור)

בן דודו של סבי שנקרא באותו השם, יהודה מונק. שני בני הדודים נקראו על שם סבם המשותף יהודה מונק.

תאריך לידה: אוגוסט 1928

נולד בפרידק, עיירה קטנה בצ'כיה

מקצוע: מראשוני הטייסים בחיל האוויר הישראלי, מהנדס ופנסיונר.

מקום המגורים בזמן המלחמה: נדד מצ'כיה לארץ דרך איטליה באוניית הילדים. 

סיפורה של הדמות במהלך המלחמה

בן דודו של סבי, פטר מונק, נולד בעיירה קטנה בצ'כיה הנקראית פרידק. הוריו היו הדור הרביעי לראשוני התעשיינים בפרידק ותרמו רבות למאמץ המלחמתי בכך שסיפקו בדים לצבא, אביו ודודו היו קצינים קרביים בצבאו של הקיסר. הוא היה אחד משני הילדים היהודים היחידים בעיירה. במשך 25 שנה ניהלה סבתו אנה את המפעל המשפחתי. על היטלר שמע לראשונה בשנת 1933, לאחר ששמו עלה בכל ארוחת שבת משפחתית.

ב- 1935 היו ראשוני המשפחה עדים למתחולל תחת שלטונו של היטלר. בן דודה של אמו, ארכיאולוג מוכשר בשם בנו לנדסברגר, פרופסור באוניברסיטת לייפציג בגרמניה, פוטר מהאוניברסיטה בדומה לכל אנשי הצוות הלא אריים. ב – 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה וחיילים גרמנים צעדו לתוך הרפובליקה. באותו זמן, מצאה סבתו אנה קונה לביתם וזכתה לסרטיפיקט, אישור עלייה לארץ, ודודתו ארנה נמלטה מוינה והייתה עדה להכאת יהודים ברחובות, ביזת בתיהם וראתה איך המון פרוע מכריח את היהודים לכרוע על ברכיהם ולנקות את מדרכות העיר במברשות שיניים. תקוותה של סבתו לחגוג את ראש השנה בפלסטינה עם בני המשפחה התפוגגה כאשר במדיניות הבריטית כלפי יהודי ארץ ישראל חל שינוי לרעה. בשל המצב הקשה בצ'כיה, החליטה סבתא אנה שעל פטר להגיע לחוף מבטחים בפלסטינה. דוקטור אריך מונק, רופא וציוני ותיק שעמד בראש מחלקת הבריאות של ארגון עליית הנוער, סיפק את המידע כיצד יורשה פטר להיכנס לארץ. קבוצת הילדים שבה נכלל פטר יצאה ב- 17 באוקטובר 1939 לכיוון הארץ. פטר מספר איך שמע בערב יום כיפור את סבתו מתפללת לשלומו. באותו יום כיפור, החרימו הגרמנים מכל היהודים את מכשירי הרדיו לאחר ששבוע קודם לכן אסרו עליהם לבקר בקולנוע וכך מנעו מהם מידע שהוקרן ביומני (מהדורות) החדשות בקולנוע.  בהתאם לפקודתו של אייכמן, הורשה רק מבוגר אחד להיפרד מכל ילד ברציף הרכבת, משום שהגרמנים רצו למנוע מחזות של המון בוכה מול מצלמות עיתונאים מהעולם החופשי שעדיין פעלו באירופה. ב-23 באוקטובר הגיע פטר על סיפונה של האונייה גלילאה, לנמל חיפה.

פטר הגיע לארץ לבדו, כל משפחתו נותרה מאחור באירופה ההרוסה. דודו ודודתו אספו אותו לביתם בחיפה ובשנים הקרובות גדל עם שני בני דודיו באותו חדר. למחרת היום הפך לתלמיד מן המניין בבית הספר הריאלי בחיפה, שליטתו בעברית הייתה אפסית אך עובדה זו לא פטרה אותו מהכנת כל שיעורי הבית. זכורה לו במיוחד חווית הלימוד בעל פה של נאום הנביא עמוס מבלי שהבין ולו משפט אחד בעברית. בבית דודו דיברו גרמנית, בבית הספר דיברו עברית ובביתו שהותיר באירופה דיברו צ'כית. עיקר מחשבותיו באותה תקופה לא היו נתונות ללימודים, כי אם לגעגועיו לסבתו אנה ולדודתו ארנה. אחרי כל יום לימודים היה רץ לכביש פנורמה, הצופה אל מפרץ חיפה וציפה לראות את האוניות מביאות אליו את בני משפחתו האהובים. בשל החרפת המלחמה באירופה, ובאיטליה וצרפת במיוחד, נסגרו דרכי ההגעה בים לפלסטינה, לכן דרכם היחידה של אהוביו להגיע לארץ הייתה לשוט לאורך נהר הדנובה עד לים השחור ומשם בספינות מסע זעירות ועלובות לחופי הארץ בתקווה שלא יוטבעו על ידי צוללות גרמניות ולא ייורטו עך ידי הצי הבריטי. באוקטובר 1940 קיבל יהודה מכתב מדודו בנו בו רמז שכמה מבני המשפחה הפליגו על הדנובה מסלובקיה לארץ במסגרת מבצעי ההעפלה הסודיים שהוגדרו על ידי הבריטים כהגירה בלתי חוקית. פטר ציפה מאוד לסבתו או לאחד מדודיו אך לא ידע במי מדובר. אכזבה רבה מילאה את ליבו כאשר הצי הבריטי הצליח ליירט את כל שלוש הספינות הזעירות הגדושות בפליטים: מילוס, פסיפיק ואטלנטיק. כל הפליטים נתפסו וגורשו לאי מבודד באוקיינוס ההודי הנקרא מאוריציוס. כאשר פורסמה רשימת האנשים שהגיעו לארץ, לא מצא בה פטר ולו נפש אהובה אחת.

ב- 1941 עברה משפחת מונק לראשון לציון. פטר עבר ללמוד בבית ספר חביב שהיה בית הספר העברי הראשון בארץ הקודש. ב – 1942 סיים פטר את לימודיו הבסיסיים, ובגיל 15 עבר לעליית הנוער ונשלח לבית ספר מקצועי בקיבוץ יגור. דודו (סבא רבא שלי) שיכנע אותו ללמוד בהתכתבות במכון בריטי וכך השלים את בחינות הבגרות של אוניברסיטת לונדון. רוב חבריו לכיתה בעליית הנוער השאירו את הוריהם בגולה והיו מלאי דאגות באשר לגורלם תחת השלטון הנאצי. חברי הקיבוץ לא היו שותפים לדאגותיהם. מהעיתונות נודע להם על טווח של אלפי יהודים בארצות הבלטיות ועל אלפים הגוועים ברעב במזרח אירופה. מצד שני, הגיעו שמועות הודות חברי משקים שהוצנחו באירופה כדי לעזור ליהודים במדינות הכבושות. לקראת סוף 1942 קיבל פטר מכתבים מדודו בנו שאימתו את חששותיו. ידיעות הגיעו על כך שאמו וכל הקרובים שלה הם בפרידק, הועברו לשפיצרובקה, והחשש היה ששפיצרובקה תהפוך לגטו ליהודי פרידק, משם גורשו לטרזינשטאט. בסוף 1942 רוב יהודי פרידק נרצחו בטרבלינקה. בסביבות פסח 1943, קיבל פטר את התמונה האחרונה, והזכרון האחרון שלו מהוריו, בדמות תצלום שני הוריו מחוייכים ושמחים. לפני שהצטלמו הסירו מבגדיהם את הטלאי הצהוב אותו נדרשו לשאת מסתיו 1941. זמן קצר לאחר מכן זכה פטר לקבל לראשונה מכתב מהוריו באמצעות הצלב האדום, אשר צונזר על ידי הגרמנים ונגזרו ממנו כמה מתוך 25 המילים. פטר שלח להוריו תמונה עדכנית שלו שהגיעה לידיהם שבוע לפני שנשלחו לגטו טרזין, את תמונה זו אביו נשא בתליון בטרנפורט לאושוויץ, שם נרצח. אמא שלו ענדה עותק של התמונה על צווארה עד לשחרורה. רק במאי 1945 נודע לו מה עלה בגורלם. אמו של פטר הייתה אחת משתי קרובות המשפחה היחידות ששרדו את השואה, בזכות העובדה שהועסקה בטרזין בפרוייקט סודי שעד היום לא נודע מה הוא, אבל מנע את הכנסתה לטרנספורטים (שילוח לתאי גזים). כל קרוביו נספו בשואה, ואילו את אמו זכה לפגוש 8 שנים לאחר המלחמה באנגליה.

בשנת 1948 נחתם הסכם חשאי עם ממשלת צ'כוסלובקיה, ובעקבותיו הוקמה טייסת מיוחדת בבסיס חיל האוויר הצ'כוסלובקי באוֹלוֹמוּץ, במטרה להכשיר טייסים לחיל האוויר הישראלי ההולך ומוקם. הטייסת הורכבה מעשרים ושניים בחורים צעירים שנאספו מרחבי אירופה. הסבל שחוו בתקופת המלחמה והשואה חיזק את רוחם של
הצעירים, והם ביקשו להכשיר את עצמם למלחמה על הקמת המדינת ישראל. כיום נותרו בחיים ארבעה מעשרים ושניים חניכי קורס הטיס באולומוץ, שענדו בגאווה את כנפי הטיס של חיל האוויר הישראלי לצד אלה של חיל האוויר הצ'כוסלובקי . בן דודו של סבי, פטר מונק, שעיברת את שמו ליהודה מנור, הוא אחד מאותם 22 טייסים.

בשנת 2010 זכו הטייסים לביקור ממלכתי בצ'כיה בו נפגשו עם רמי דרג וציינו את סגירת המעגל בו החלו עשרות שנים קודם בלימוד טיסה בצ'כיה והקמת הטייסת שהמריאה מהשואה.

פטר חי כיום ברמת השרון, אב לשני ילדים, סב לשבעה נכדים וגם נינים נוספו למשפחה. הוא תמיד אומר שזה הניצחון הגדול שלו על הצורר הנאצי. 

יוצר הזיכרון

שירה מונק

קשר לדף הזיכרון relative

משפחה ומכרים

1 משפחה ומכרים
שירה מונק
שירה מונק