בנדז'ין

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה


הנצחת קהילת יהודי בנדז'ין (Bendzin) :

שם התלמיד המתעד: עדי בלכר     כיתה :יא5

שם הקהילה: קהילת יהודי בנדז'ין    מדינה: פולין   מחוז: קיילצה

  • הקשר שלי לקהילה:

בחרתי לחקור את קהילת יהודי בנדז'ין מכיוון שסבתא רבא שלי ששמה חווה יעקובוביץ' וכל משפחתה הם במקור מהעיר בנדז'ין בפולין. סבתא רבתא שלי נפטרה בשנת 2009 ולא הספקתי לדבר איתה על קורותיה בתקופת השואה. כשהנאצים הגיעו לפולין  ההורים של סבתא רבתא שלי- חנה ודוד ליברמן החליטו לברוח לבריה"מ עם שבעת ילדיהם, הם הגיעו עד לוורשה, אבל הגרמנים כבר התקרבו לשם, אז הם החליטו שהילדים הגדולים ימשיכו לברוח ועם שני הילדים הקטנים – יהודה וידג'ה (יהודית)-הם יחזרו לבנדז'ין. סבתא רבא שלי הגיע לבריה"מ ובהמשך חזרה לפולין ואחר כך עלתה לישראל. גם שני הילדים הקטנים ידג'ה ויהודה שרדו את המלחמה והגיעו לישראל. ההורים שלהם נספו בשואה. יהודה היה במחנות עבודה וגם במחנות ריכוז והוא בכל זאת שרד כנגד כל הסיכויים וחי עד היום. יהודה הוא אחייה הצעיר ביותר של סבתי חווה, והוא  ואחיו הרשל (אצלנו במשפחה קוראים לו הדוד הג'ינג'י) הם היחידים שנותרו בחיים כיום. ידג'ה (יהודית) הייתה במחנות ליבנסדוף וגרוס רוזן. בידי המשפחה יש ספר זכרונות של ידג'ה משנות המלחמה כשהייתה במחנה גרוס רוזן, ובו כתבו לה חברים וחברות ברכות וגם נמצאים בו כל מני ציורים. בעמוד הראשון של הספר ידג'ה כתבה "למי שיש רצון, שיכתוב עצמו לזיכרון" . בסופו של דבר אחרי המלחמה סבתא רבתא שלי חווה ואחייה הקטנים התאחדו בישראל. אח נוסף שרד גם הוא והיגר לאחר המלחמה לארצות הברית. כל אחד מהאחים של סבתא רבתא שלי ששרד וגם היא עצמה קראו לילדיהם על שם הוריהם, חנה לבנות ודוד לבנים.


  • אורח החיים בקהילה לפני המלחמה:

זהו יישוב יהודי שהתפתח בימי הביניים המאוחרים. היהודים הראשונים הגיעו לאיזור  עוד במאה ה-שלוש עשרה ורובם עסקו בחקלאות ובמסחר זעיר (רוכלים). הקהילה היהודית רשמית קמה בבנדז'ין במאה הארבע עשרה הודות למלך קז'ימייז' הגדול, שהעניק זכויות מיוחדות ליהודים ואפשר להם להתיישב בעיר.

בנדז'ין הייתה עיר יהודית למחצה, סגן ראש העיר היה יהודי בשם אליעזר רובנליכט. במאה התשע עשרה התחילה העיר להתפתח כעיר תעשייה ומסחר והיהודים לקחו חלק חשוב בהתפתחות זאת ולצדה בנו קהילה המבוססת על האיזון בין החדש לישן. הקבוצות השונות בקהילה חיו זו לצד זו: חסידים ומתנגדים, ציונים ואנשי תנועת הבונד, משכילים, מתבוללים ו כל אלו יצרו קהילה תוססת

  • אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה:

v     הרב דוב בעריש הרציגר - רבה הראשי של בנדין, תלמידו של רבי ירמיהו ממטרסדורף.

v     הרב חנוך צבי הכהן לוין - אב"ד בנדין, חתנו של השפת אמת ומחבר הספר "יכהן פאר"

v     

v     הרב יצחק זילברשטיין רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחתנו של הרב יוסף שלום אלישיב

v     דב פרומן - מקים האגודה להתנדבות ושירות לאומי

  • מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה :

בבנדין פעלו תנועות נוער רבות, ביניהן "השומר הצעיר " , "דרור " , "הנוער הציוני " ו"גורדוניה " . תנועות אלו המשיכו לפעול במהלך תקופת המלחמה, וערכו פעילות בסתר ואף הפעילו קיבוץ הכשרה במסווה של חווה חקלאית. בין המנהיגות הבולטות של תנועות הנוער בעיר היו פרומקה פלוטניצקה שליחת תנועת "דרור " מורשה, וחייקה קלינגר חברת תנועת "השומר הצעיר".

  •  חלק מסיפורה של  הקהילה בתקופת המלחמה:

ב-4 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כבש הצבא הגרמני את האזור, ובשמיני ובתשיעי בספטמבר שרפו חיילי האס אס את בית הכנסת המקומי ורצחו כשש מאות מיהודי העיר. בערב שריפת בית הכנסת ברחו 50 מיהודי העיירה לכנסייה הסמוכה . הגמון העיר, מיצ'יסלב זבצקי, הכניס בחשאי את היהודים אל תוך הכנסייה, ולאחר מכן עזר להם להמלט לטירת בנדז'ין.  באפריל 1942 הטילו הגרמנים על היודנראט את גזירת הגירושים. בחודש מאי 1942 התקיים המשלוח הראשון לאושוויץ , שכלל בעיקר חולים, זקנים, נתמכי סעד, נכים, ובעלי משפחות גדולות ופליטים רבים שמצאו מסתור בעיר. סה"כ שולחו כ – 5000 יהודים מהם 3200 מיהודי בנדין. בין חודש מאי - ליולי 42 הושמדו יהודי העיירות הקטנות בסביבת בנדין. ב-12 באוגוסט 1942 נערכה סלקציה ביהודי בנדין, שכונתה 'הפונקט הגדול'. ביום זה נקראו כל תושבי העיר להתייצב בנקודת ריכוז כדי להחתים מחדש  התעודות. תושבי העיר החלו לחשוש שהגרמנים טומנים להם מלכודת, אך היודנראט עסק בהרגעתם, וקרא להם להתייצב ביום ובשעה המיועדים על פי ההנחיות. במשך שלושה ימים רוכזו היהודים במגרש ללא מים ואוכל ונערכה בהם סלקציה – פועלים ואנשי היודנראט הושארו בעיר, צעירים נשלחו למחנות עבודה, ומשפחות, פליטים ונתמכי סעד נשלחו ברכבות למחנות ההשמדה. משנתגלתה מטרת הסלקציה החלה מהומה; יהודים החלו לברוח ונורו, אחדים התאבדו במקום, ילדים נדרסו תחת ההמון, משפחות איבדו את יקיריהן. בסלקציה שולחו כ-5,000 מיהודי העיר לאושוויץ. ה"פונקט הגדול" היווה נקודה מעצבת עבור הקהילה היהודית. באפריל –מאי 1943 החל ריכוז יהודי בנדין בגטו (ללא חומה וללא גדר) בפרבר קמיונקה. כל יהודי שנתפס מחוץ לגטו דינו היה מוות (שלט ברוח זו נתלה בגטו). זהו אזור עוני, שבו גרו בעבר צוענים, שכבות עוני ואנשי העולם התחתון. בגטו קמיונקה רוכזו מרבית יהודי זגלמביה. הצפיפות הייתה נוראית, שלוש משפחות בדירת חדר ומטבח (10–12 נפשות). כשלושה חודשים לאחר מכן התחיל חיסול הגטו. 

 

מקורות

ראיון עם סבתא

ויקיפדיה





ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.