סלוניקי

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

עבודת הנצחה

שם התלמיד המתעד:רן יחיא  כיתה :_יא׳5_

שם הקהילה: יהדות סלוניקי_מדינה: יוון

  • אורח החיים בקהילה לפני המלחמה

  • אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה

  • אירועים מרכזיים בחיי הקהילה לפני המלחמה

  • מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה ( בתי כנסת, בתי ספר וכו')

סיפורה של  הקהילה בתקופת המלחמה

אורח החיים בקהילה לפני המלחמה:

בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון. הקהילה הוקמה כבר בימי התקופה ההלניסטית, בשנת 140 לפנה"ס וישנם אזכורים להתיישבות יהודים במקום כבר בימים ההם.

בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר, והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות הבלקן ואף כונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה, לרבות הנמל, הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל.

בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל תוצאות השריפה של 1917 אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו התפתחה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות (פרעות קמפבל) ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים, כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון, הגבלה על לימודי בתי הספר היהודיים ועוד.

אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה:

רבי יעקב אבן חביב:

ר' יעקב בן שלמה אבן חביב (סביב שנת ה'ר"י, 1450 - ה'רע"ו, 1516), מגדולי חכמי ספרד ומנהיג קהילת מגורשי ספרד הגדולה בסלוניקי, מחבר הספר עין יעקב וחיבורים נוספים.

ר' יעקב נולד בזאמורה (Zamora) שבחבל קסטיליה, בספרד סביב שנת ה'ר"י (1450[1]) היה מגדולי תלמידי החכמים ביהדות ספרד בחבל קסטיליה ועמד בראש אחת הישיבות הגדולות בספרד בעיר סלמנקה.במהלך גירוש ספרד נמלט עם בני משפחתו לפורטוגל בה שהו עד שבאה גזירת הגירוש גם לפורטוגל בשנת ה'רנ"ח (1498), אז עבר לשלוניקי בה עמד בראש קהילת המגורשים הגדולה ושבהמשך נהייתה גם למרכז היהודי הספרדי המפואר והגדול ביותר במשך תקופה ארוכה.חכמי דורו התייחסו אליו בהערכה רבה וכינוהו בתארים כמו "גדול הדור", "מופת הדור", “הגאון".

שלמה ארוך:

שלמה ארוך (1 בינואר 1923 - 26 באפריל 2009) היה מתאגרף יהודי יליד יוון.ארוך נולד בסלוניקי. הוא החל להתאגרף בילדותו, ובגיל 17 זכה בתואר אלוף הבלקן באִגרוף במשקל בינוני.ב-1941 כבשו הגרמנים את יוון, ובשנת 1943 החלו לשלח למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו את רבבות יהודי סלוניקי. ארוך נשלח לאחר הכיבוש הנאצי לעבודות כפייה ביוון, ולאחר מכן לאושוויץ.זמן קצר לאחר הגיעו לאושוויץ גילו מפקדי המחנה את יכולת האיגרוף שלו והכריחו אותו להתאגרף נגד אסירים אחרים, חלקם בעלי ניסיון מקצועי באִגרוף, כדי לבדר את אנשי ה-אס. אס ששהו במחנה. הגרמנים היו צופים בקרבות, שנמשכו עד שקרס אחד המתמודדים או עד שנמאס לצופים, ומהמרים עליהם. על כל ניצחון היו הגרמנים מתגמלים את ארוך באוכל ובשתייה והם גם נתנו לו לעבוד במטבח של המחנה כדי שיהיה לו כוח להילחם, וכך הצליח לשרוד במחנה אושוויץ עד לפיזורו בשנת 1945. את כיכר הלחם שקיבל על ניצחונותיו בקרבות חלק ארוך עם חבריו לצריף.לאחר שחרור אושוויץ פתח ארוך במסע חיפושים אחרי קרובי משפחתו, במחנה ברגן-בלזן פגש ארוך את מרתה לבית יחיאל, אף היא ניצולת שואה מסלוניקי, בשנת 1945 עלו בני הזוג לישראל בעלייה בלתי לגאלית וכאן התחתנו[1]. בישראל התאגרף ארוך מפעם לפעם במסגרת חובבנית, אך לא חזר לפעילות מקצוענית. וכן עבד תקופת מה בשיתוף פעולה עם מנטש צרפתי הן בעסקי הובלות והן כסדרן אירועי מפא”י.

אירועים מרכזיים בחיי הקהילה לפני המלחמה:

השריפה הגדולה בסלוניקי בעת מלחמת העולם הראשונה:

ביום שבת ל' באב ה'תרע"ז (18 באוגוסט 1917) כילתה שריפה גדולה את הרובע היהודי ומאז חלה שקיעה במצבם של היהודים בעיר. בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל תוצאות השריפה של 1917 אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו התפתחה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות (פרעות קמפבל) ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים, כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון, הגבלה על לימודי בתי הספר היהודיים ועוד.

מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה ( בתי כנסת, בתי ספר וכו’):

בית הכנסת היכל יהודה

בית הכנסת היכל יהודה, הידוע גם כבית הכנסת רקנאטי, הוא בית כנסת הממוקם ברחוב מנחם בן סרוק 13 בתל אביב, בסמוך למגדל המאה ובשטחו של הכפר ההיסטורי סומייל. הוא מזוהה עם קהילת יהודי סלוניקי בעיר.

בין הוגי הרעיון להקמת בית תפילה לשארית הפליטה של יהדות סלוניקי שעלו לישראל לאחר השואה, היה יו"ר ועד הקהילה בארץ, איש העסקים אברהם שמואל רקנאטי, שהיה בעבר סגן ראש העיר סלוניקי. לאחר כמה עשורים בהם התפללו אנשי הקהילה בתל אביב במספר בתי כנסת, בהם "שמחה הדר קודש", ובית הכנסת "ר' שלמה אבן גבירול", הקצתה עיריית תל אביב לוועד הקהילה את המתחם ברחוב בן סרוק.

סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה:

שואת יהודי סלוניקי

הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב-9 באפריל 1941. יומיים לאחר כניסתם הם סגרו את כל העיתונים היהודיים, אך עד יולי 1942 לא הופעלו חוקים מיוחדים נגד היהודים. ב-11 ביולי 1942 נצטוו כל היהודים בגילאי 19-45 להתייצב בכיכר החירות בעיר. 9,000 יהודים עמדו בשמש הלוהטת והוכרחו לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. תוך כדי הריקודים הם ספגו מכות אכזריות, ורבים נזקקו לטיפול. לאחר אירוע זה הופיעו גזירות נוספות כמו עבודות כפייה.בינואר 1943 זימן אייכמן את עוזרו דיטר ויסליצני לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי. ויסליצני בחר בעמיתו אלויס ברונר כעוזרו הבכיר, וב-6 בפברואר 1943 הם הגיעו עם צוות מצומצם לסלוניקי והשתכנו בשתי וילות מהודרות שהוחרמו מיהודים. ב-25 בפברואר 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי: על כל היהודים היה לענוד כוכב צהוב ובו המילה "יהודי"; היהודים חויבו לסמן את דירותיהם וחנויותיהם; נאסר עליהם להופיע ברחובות, בכיכרות הציבוריות, או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה, לנסוע בחשמלית, להיות חברים באיגודים מקצועיים ועוד.הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים. גטו אחד בשכונת הברון הירש היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם. ויסליצני פעל עם צוותו במהירות וביעילות. הם ניהלו תוכנית הטעייה מחוכמת. רכוש היהודים הוחרם, ובמקומו קבלו המחאות בכסף פולני ונאמר להם שהם הולכים להתיישב ליד קרקוב. הגרמנים נעזרו בכוח משטרה יהודי שמנה 250 איש.ב-15 במרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו. הקהילה הגדולה הושמדה כמעט לגמרי, ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948. הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.

תמונות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רשימה בביליוגרפית-

יהדות סלוניקי-ערך בויקיפדיה

קהילת יהודי סלוניקי-יד ושם

 

 

 

 

 




הודעות ועדכונים

חברים יקרים
אם יש לכם חומר על יון וקהילת סלוניקי בפרט, אשמח אם שתלחו אלי במייל.
נשמח לתעד את כל יוצאי יון וסלוניקי
שרה שלום
sarashal@netvision.net.il