קוריץ

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

קהילת קוריץ

שם משפחה: מישל דרי      כיתה:יא׳1

אורח החיים בקהילה לפני המלחמה

הידיעה הראשונה על הימצאות יהודים בקוריץ היא משנת 1569.

בתקופת גזירות ת"ח ות"ט נפגע היישוב היהודי קשה ונותרו בו רק 10 בתים של יהודים. אבל יהודי קוריץ התאוששו מהר מן החורבן ובשנת 1700 בהתוועדות מחוז ווהלין הוטל על קהילת קוריץ לשלם 1,150 זהובים מס גולגולת, סכום שהיה מן הגדולים ביותר באותה שנה. הדבר מעיד על קיומה של אוכלוסיה יהודית גדולה ועל אמידותה היחסית.

לקראת סוף המאה ה 18 החלה העיירה להתפתח במהירות. בית הדפוס העברי שגשג ועד שנת 1787 הודפסו בו  20 ספרים עבריים, רובם ספרי קבלה וחסידות .

במאה ה 19 גדלה האוכלוסיה היהודית בקוריץ והגיעה ל 4,000 נפש בערךבשנת 1882 נחנך מחדש בית הכנסת הגדול שנשרף. בשנת 1883 נפתח בית חולים יהודי ובשנת 1886 חזר ונפתח "תלמוד תורה" מודרני לנערים.

בשנת 1899 חנך הרב הרשנהורן בית זקנים ובשנת 1902 פתח ספרייה יהודית. הוא היה גם בין ראשוני הפעילים הציוניים בקוריץ וייסד שיעורי ערב לעברית למבוגרים.

הפעילות הציונית בקוריץ החלה בראשית המאה ה 20 והיא נעשתה ברובה במחתרת.

בקוריץ פעלו אז שתי מפלגות, "צעירי ציון" ו"פועלי ציון".

הספרייה, שהקים הרב הרשהורן, גדלה והיו בה כמה אלפי כרכים. הספרייה  הייתה למרכז התרבות הלאומית בעיירה. בשנת 1908 ייסד המשורר בן המקום, מאיר צ'ודנר, את "אגודת דוברי שפת העבר". בשנת 1918 יסדו "צעירי ציון" בית ספר עברי "תרבות".

קביעת הגבול בין פולין לברית המועצות בפאתיה המזרחיים של העיירה הנחיתה מכה קשה על כלכלתה של קוריץ, בכך שקרעה ממנה חלק נכבד מן העורף החקלאי. במיוחד נפגעו היהודים – הסוחרים, החנוונים ובעלי המלאכה.

רוב הציבור נאלץ להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה ורוב הפרנסה באה מימי השוק.

בראשית תקופת השלטון הפולני מונתה עירייה ובה היו שני יהודים בהנהלה, למרות שהיהודים היו 78% מאוכלוסית קוריץ. בבחירות הראשונות שנערכו בשנת 1924 נכנסו יהודים רבים למועצת העיר ובהנהלה היו סגן ראש עיר, שני חברים ומזכיר – יהודים.

בהדרגה החלו השלטונות לדחוק את רגלי היהודים. המזכיר הוחלף בפולני ומספר הנציגים הלך והצטמצם.

 

 

אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה

הרב הרשנהורן-בשנת 1899 חנך בית זקנים ובשנת 1902 פתח ספרייה יהודית,               היה מבין ראשוני הפעילים הציוניים בקוריץ ויסד שיעורי ערב בעברית למבוגרים.

מאיר צ׳ודנר-ייסד את ״ אגודת דוברי שפת העבר״ בשנת 1908

 

אירועים מרכזיים בחיי הקהילה לפני המלחמה

בשנת 1882 נחנך מחדש בית הכנסת היהודי הגדול שנשרף ושוקם

בשנת 1883 נפתח בית חולים יהודי ראשון בעיר

בשנת 1886 נפתח מחדש ״ תלמוד תורה״ מודרני לנערים

בשנת 1889 נחנך מחדש בית הזקנים ע״י הרב הרשנהורן

בשנת 1902 פתיחת הספרייה היהודית הראשונה בעיר ע״י הרב הרשנהורן

בשנת 1908 ייסוד אגודת ״דוברי שפת העבר ״ ע״י מאיר צ׳ודנר

בשנים 1917-1922 הוקמו קנים של״פועלי ציון ימין״ ״העובד״ ״החלוץ״ ״הפועל הצעיר״ ״הפועל המזרחי״ ״השומר הצעיר״ ״פרייהייט״ ״גורדוניה״ ״החלוץ הצעיר״

בשנת 1918 ייסוד בית ספר עברי ״תרבות״, ארגון ראשוני של ״החלוץ״ בעיר וייסוד בית ספר על שם בר בוכורוב וב1928 הוספת ספרייה נוספת על שמו.

 

סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה

הצבא הגרמני נכנס לקוריץ ב- 2 ביולי 1941. בימים הראשונים לאחר כניסת הגרמנים נאסרו 6 יהודים, שהואשמו בידי האוקראינים שהם היו פעילים במוסדות השלטון הסובייטי. השישה הוצאו להורג. עד מהרה ירדו על ראשי הציבור היהודי הגזירות הרגילות: החובה לשאת אות היכר – סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול, שהוחלף בספטמבר 1941 לשני טלאים צהובים; סימון בתי היהודים במגן דוד כחול גדול; הקמת יודנראט ומשטרה יהודית; הגבלת השעות שבהן מותר לקנות מזון לשעתיים בלבד והטלת עוצר לילה ארוך.

בחודש אוגוסט 1941 נערכו נגד היהודים שתי אקציות. בראשונה נלקחו 112 גברים, כביכול לעבודה, והם נרצחו ב-8 באוגוסט. בשנייה, ב-20 באוגוסט, נרצחו 350 איש. היהודים נדרשו לצאת לעבודות כפייה.

ביום חמישי, ה' בסיון תש"ב (21 במאי 1942) נערכה אקציה גדולה. הגרמנים ריכזו יחד 1,600 נשים וילדים ו 600 גברים, הובילו אותם אל מחוץ לעיר ורצחו אותם. היהודים שלא הומתו נחשבו עובדים נדרשים ועליהם נוספו אלה שהסתתרו. לאחר האקציה נשארו בגטו כ- 1,000 איש.

כשנתכנס הציבור בבית הכנסת לאמירת "קדיש" אחר הנספים ארגן משה גינדלמן קבוצה של 20 צעירים, שהצטיידו באקדח אחד, חמישה כדורים ונשק קר.

ביום שישי י"ד בתשרי תש"ג (25 בספטמבר 1942) הוקף הגטו שוטרים. היהודים הבינו שבא סופם. יושב ראש היודנראט, משה קרסנוסטבסקי, קיים את הבטחתו והצית את ביתו. האש פשטה אל הבתים האחרים של הגטו. הוא ואחרים נספו בלהבות.  בחסות האש והעשן נמלטו רבים, וביניהם 11 איש מקבוצת גינדלמן, שהתייצבו במקום שנקבע מראש מחוץ לעיירה. חלק מן הנמלטים נתפסו ונרצחו, אחרים נרצחו בידי איכרים תאבי בצע, או הוסגרו למשטרה הגרמנית והאוקראינית ונרצחו גם הם. חלק מן הבורחים הסתתרו ביערות שמצפון לקוריץ ונעזרו בכפריים פולנים. הצעירים הצטרפו אחר כך ליחידות פרטיזנים סובייטיות.

בסביבות מסילת  הברזל סארני-רוקיטנה נתקלו גינדלמן ואנשיו בשרידיה של קבוצה יהודית אחרת. אלה הצטרפו ליחידת גינדלמן שגדלה ל- 20 לוחמים.

למשה גינדלמן ניתן הכינוי הפרטיזני "דיאדיא מישא", ששימש אותו בכל תקופת פעילותו ביערות. היחידה תקפה מחסנים של הגרמנים והענישה משתפי פעולה. בפברואר 1943 הגיעה לאזור האוגדה הפרטיזנית של  גנרל סבורוב ומשה גינדלמן ואנשיו הצטרפו אליה כיחידים. מאוחר יותר הקים גינדלמן יחידה חדשה, בעיקרה מיהודים, וכינויה היה "הקבוצה היהודית הלוחמת המיוחדת של דיאדיא מישא".

בסוף שנת 1943. נפגשה יחידתו של גינדלמן עם יחידות צבא סובייטיות שכותרו וסייעה להן להיחלץ מן הכיתור.

 

קוריץ שוחררה ב- 13 בינואר 1944.

מיהודי העיירה ניצלו בערך 500 איש, רובם ניצולים יהודים, שברחו או עברו לפנים ברית המועצות. 

 

 

 

מקורות: wolyn.org.il

  




קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.