ילידי ויוצאי בבל

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

הפרהוד

הפרעות ביהודי עירק, הידועות בכינוי "הפרהוד", פרצו בחג השבועות תש"א ביוני 1941, בבגדד תחילה ובערים נוספות ברחבי עיראק. במהלך הפרעות נרצחו כמאתיים יהודים (לרבות תינוקות), אלפים נפצעו, נשים נאנסו באכזריות איומה ונעשו מעשי שוד וביזה אלימים.

 

אחריות גרמניה הנאצית לתחילת המהומות

המקור הרשמי והאותנטי ביותר שדן באותן הפרעות הוא דו"ח ועדת החקירה, שהוקמה כשבוע לאחר הפוגרום בהוראת ממשלת עירק. הדו"ח תורגם לעברית על ידי ד"ר נסים קזז, שהפקידו ב"יד ושם". ממסקנות ועדת החקירה עולה כי הסיבה העיקרית לפרוץ אותן הפרעות הינה ההסתה הנאצית, שחלחלה והשפיעה על כל שכבות האוכלוסייה בעיראק החל בפשוטי העם, נוער וילדים ועד לאנשי ממשל וראשי צבא בכירים.


במחקר שערך פרופ' יצחק כרם, חוקר ההיסטוריה של יהדות ספרד, המזרח והשואה, בארכיון הפדרלי בברלין גרמניה, נמצאו עשרות מסמכים גרמניים, המעידים על מימון והעברת כספים, כלי נשק, מזון ועוד מגרמניה לעיראק. כמו כן, נמצא הסכם, שנערך בין מדינות הציר, גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, לבין ראש ממשלת עירק, ראשיד עלי אל כילאני, בו הוסכם על תמיכה ושיתוף פעולה בין המדינות.

העובדות המתוארות מצביעות על קשר הדוק ומתמשך בין המשטר הפרו- נאצי בראשות ראשיד עלי אל כילאני  לבין גרמניה הנאצית. כך גם סבורים פרופ' אפל, מומחה למזרח התיכון, פרופ' פטרסון, חוקר לענייני השואה, ומומחה לקשר בין האיסלאם לנאציזם, וד"ר קזז, שחווה את פרעות "הפרהוד", ואף איבד את אביו במהלכן.

עליית הנאצים לשלטון, ובעיקר ניצחונות גרמניה באירופה, הפיחו תקוות חדשות בקרב התנועה הלאומית העירקית. משכילים וקציני צבא עירקיים הוזמנו לביקורים בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית. צירות גרמניה בבגדד רכשה את עיתון "אלעאלם אלערבי", בו פורסם בהמשכים תרגום בערבית לספרו של היטלר "מיין קמפף". תנועת הנוער "אלפתואה", שהתנהלה ברוח הנוער ההיטלראי, חייבה את כל תלמידי בית הספר העל יסודיים ומוריהם להצטרף אליה וללבוש מדים נאצים. בכלי התקשורת הושמעה תעמולה אנטי יהודית ישירות מברלין על ידי השדרן יוניס בחרי.

חלק משידורים אלה נקלטו על ידי שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" ותמצות העתקיהם נחקר על ידי ד"ר אדי כהן, חוקר התעמולה הנאצית של מדינות הציר בפלשתינה המנדטורית ובעולם הערבי. כן מומנו אימאמים ומואזינים במטרה להסית כנגד היהודים במסגדים. כסף רב נסחט מהקהילה היהודית ויהודים רבים נכלאו ועונו בתואנות שווא.

ב- 1 באפריל 1941 כוננה קבוצת קצינים עירקים בכירים, (שכונתה "ריבוע הזהב") ממשלה לאומית פרו- נאצית בראשותו של ראשיד עלי אל- כילאני. שרים בממשלה הפרו- נאצית והמופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, ששהה בבגדד והיה הרוח החיה בהפיכה ובהסתה האנטי יהודית, שימשו כסוכנים נאצים, מומנו שנים רבות על ידי הנאצים ואף מצאו מקלט בגרמניה לאחר מנוסתם מעיראק, עם כישלון ההפיכה. בעקבות אירועים אלו הוחרפו היחסים בין הערבים ליהודים בעיראק, ששיאם היה בפרוץ מאורעות "הפרהוד".


עדותו של אברהם חבשה לאירועי הפרהוד

 

לפי עדותו ראה אותם מתבוססים בדמם. הפורעים הגיעו גם לביתה של משפחת חבשה, משפחתם של הנרצחים. המשפחה ניצלה, כי מצאה מסתור בביתה של משפחה מוסלמית, שהתנגדה להרג האכזרי של היהודים. הקהילה בבגדד נקלעה לשעה אפלה: כשהגיעה הבשורה המרה לסבא יצחק ולסבתא תופחה, אבא ואמא של נורי ואברהם ז"ל, היה הכאב קשה מאד, והאבל כבד מאד. בלפור חקק תיאר בשירו את סבלו את האב יצחק חבשה.

אבי הבנים: בלפור חקק

מַשָּׂא בָּבֶלשָׂא אֶת הַמַּשָּׂא, הוּא אוֹמֵר. שָׂא אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה מַשָּׂא בָּבֶל. וְיִהְיֶה הַמַּשָּׂא הַזֶּה, הוּא נוֹהֵרמַשָּׂא דָּמִים עַל הַנְּהָרוֹת מַשָּׂא עַל הַדָּם בַּנְּהָרוֹת. סַבָּא פּוֹכֵר יָדָיו וּנְשִׁימָתוֹ קָשָׁה. בְּחַג שָׁבוּעוֹת, הוּא בּוֹעֵר בְּחַג שָׁבוּעוֹת מַתָּן תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁנַת תִשָּׂ"א הָיָה הַמַּשָּׂא. וְזוֹכֵר סָבִי כִּי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (יוֹמַייִם טֶרֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת) בָּאוּ לוֹ סִימָנִים קָשִׁים לָרָעוֹת. נֵר הַבְדָּלָה הִדְלִיק, פְּתִיל כֻּתְנָה בְּגָבִיעַ שֶׁל שֶׁמֶן. וְעָמַד הַנֵּר קָרוֹב לַקִּיר. וְשָׁלַח לֶהָבָה לְהָאִיר. וְנָתַן כֶּתֶם שָׁחֹר עַל הַקִּיר עָנָן גָּדוֹל בָּרָקִיעַ. וְאָמַר אָז סָבִי לְבָנָיו הָעֲתִידִים לֵיהָרֵג: הַמַּבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ חַטֹּאתֵינוּ יַשְׁכִּיחַ. בז' בְּסִיוָן יוֹם אִסְרוּ חַג נֶאֱסַר הֶחָג בִּנְחֻשְׁתַּיִם. בַּבֹּקֶר רָאָה סָבִי בְּקוּמוֹ מִשְּׁנָתוֹ צִפֳּרִים שְׁתַּיִם מֵתוֹת עַל גַּג הַבַּיִת. יְשֵׁנִים הָיִינוּ עַל הַגַּג, הוּא אוֹמֵר וְכָל הַלַּיְלָה דִּמִיתִי שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ בַּחֲלוֹמִי זַעֲקוֹת צִפֳּרִים כָּל הַלַּיְלָה כָּבוּ כָּל הַנֵּרוֹת הַמְּאִירִים בִּשְׁנָתֵנוּ כָּבוּ מִפַּחַד הַזְּעָקוֹת. בַּבֹּקֶר רָאָה סַבָּא שֶׁהַדֶּקֶל בַּחֲצֵרוֹ נֶעֱקַר כְּמוֹ נָפַל בִּסְעָרָה גִּזְעוֹ גּוֹסֵס. גַּם כָּבָה וְחָשַׁךְ נֵרוֹ שֶׁל מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס. כְּתֹב בְּנִי, אוֹמֵר סַבָּא כְּתֹב זֶה הַשִּׁיר. כְּתֹב כִּי כָּבָה גַּם רַבִּי מֵאִיר. כִּי נִתַּז הַיַּיִן אָז לוֹהֵט בְּעוֹרְקֵי הַגָּבִיעַ כִּי כִּסָּה הַיַּיִן חֲשֵׁכָה כָּל הָרָקִיעַ. וַיֶחֱשַךְ הַיּוֹם עָלֵינוּ וַיֶחֱשַךְ טֶרֶם עֵת וַיֶחֱשַךְ הַיּוֹם כְּעֵינֵי הַמֵּת.

מתוך ספרו של בלפור חקק, "ואז בקץ היוחסין", 1987 -- עמ' 61, 1987

סבא שלנו, יצחק חבשה, זכר צדיק לברכה, נותר שבע שנים המום וכואב, מתקשה לשאת את רצח בניו האהובים. ראוהו מסתובב בבתי קפה בשבתות, מסרב להאמין שוב באלוהים שלקח לו את שני הבנים. הוא אמר אז בכאב, שכל יום כיפור היה מתפלל בבכי את הפרק על מות שני בני אהרון, כי תמיד ידע שמי שקורא פרק זה בבכי לא יזכה לעולם למות שני בניו ביום אחד. הוא סרב להשלים עם כך שהאל לא נעתר לבכיו ולקח ממנו את שני בניו. הוא היה על סף אובדן האמונה וסרב ללכת לבית הכנסת. המשפחה חיה באבל שבע שנים, ואבי הבנים נראה רחוק ושבור, וספרי התורה חיכו לו שיצדיק את הדין וישוב לאמונתו .

 

מקורות

http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2313.htm




קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.