יוצר הקהילה

עדה פוטזמן טפרדוביץ
דרכי התקשרות:

סקופיה מקדוניה

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

יהודי סקופיה במלחמת העולם השנייה

הכיבוש ותחילת הרדיפות

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם עם גרמניה הנאצית. הורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת יוגוסלביה. ב-6 באפריל פלש הוורמאכט לשטחי יוגוסלביה ותוך ימים ספורים הוכנעה הממלכה וחולקה בין מדינות הציר. במחצית השנייה של חודש אפריל נכנסו לסקופיה יחידות של הצבא הבולגרי. האוכלוסייה המקדונית קיבלה אזרחות בולגרית אך מיהודי העיר היא נמנעה. על יהודי העיר הוטלו  מגבלות במסגרת "החוק להגנת האומה" והם נצטוו לענוד טלאי צהוב והגברים בגילאי 20–40 גויסו לעבודות כפייה.

ב-10 ביוני 1942 החליטה הממשלה הבולגרית כי כל הנתינים היוגוסלבים והיוונים, המתגוררים בשטחים שסופחו לבולגריה, יקבלו נתינות בולגרית. בהחלטה נקבע כי  "פקודה זו לא מיועדת לאנשים ממוצא יהודי". ב-26 באוגוסט 1942 החליטה הממשלה הבולגרית על הקמת "הקומיסריון לשאלות יהודיות" וב-3 בספטמבר מונה אלכסנדר בלב לעמוד בראשו. בלב מינה את איוון זכרייב, סגן ראש העירייה בסקופיה, לקומיסר לענייני היהודים בעיר.

שואת יהודי סקופיה

ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב, ראש "הקומיסריון לשאלות יהודיות" על הסכם עם תיאודור דנקר למסירת 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה לגרמנים כשלב ראשון לקראת גירוש כל יהודי בולגריה. הרכוש הפרטי והקהילתי של היהודים יועד להחרמה על ידי השלטונות. ב-11 במרץ בשעה 06:00 בוצעה אקציה בכל רחבי מקדוניה, ויהודיה, ובכלל זה יהודי העיר סקופיה, רוכזו בבית החרושת לטבק- מונופול-הסמוך לתחנת הרכבת אשר בעיר. 7,000 יהודים הצטופפו בתנאי רעב, תברואה לקויה, חלקם פצועים וחולים ללא כל טיפול רפואי. לפי נתוני משרד הפנים הבולגרי נעצרו מקרב יהודי סקופיה 3,290 נפשות.

אחד מבני הקהילה, שהצליח להמלט מאוחר יותר מהרכבות, תיאר את המראות: "סגן מפקד המשטרה הבולגרית הכה ללא רחם את היהודים במחנה, ובמיוחד את הנשים, שבהן הכה במקל גומי באורך מטר".

ב-22 במרץ בוצע הטרנספורט הראשון שכלל 2,338 יהודים ממחנה מונופול וב-29 במרץ  בוצע הטרנספורט האחרון. היהודים הועלו על רכבות משא, הובלו ישירות למחנה ההשמדה טרבלינקה, שאליו הגיעו לאחר ימים אחדים. בשל תנאי המסע מתו בדרך מאות יהודים. מקץ ימים אחדים מהגעתם לטרבלינקה נרצחו כל בני הקהילה. הכסף המזומן של היהודים נמסר לבנק המרכזי הבולגרי והרכוש נמכר במכירות פומביות, שהכנסותיהן הועברו ל"משרד לענייני יהודים".

מקצת מן היהודים הצליחו לחמוק מחיילי הצבא הבולגרי ונמלטו לאלבניה או הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה. כמה עשרות ילדים יהודים ניצלו בידי משפחות מקדוניות ויהודים ספורים הצליחו לקפוץ מהרכבות, שעשו דרכן לטרבלינקה.

מקורות מידע: ויקיפדיה.




קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.

אלבומי תמונות

There are no photo albums yet.