רומא

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

הנצחת קהילה – קהילת רומא / גיא קרמרמן

 

קהילת יהודי רומא הקהילה היהודית העתיקה באירופה. נוכחות יהודית ראשונה ברומא הייתה עוד במאה השנייה לפנה"ס, כאשר נציגים יהודים של הממלכה החשמונאית יצרו קשרים דיפלומטיים עם האימפריה הרומית. בתקופה שלפני חורבן בית שני החלה להיווצר קהילה יהודית קטנה של סוחרים יהודים ממצרים, אשר התיישבו בעיר. בתקופה שלאחר דיכוי מרד בר כוכבא  הגיעו יהודים רבים אל העיר, חלק ניכר כשבויי מלחמה או עבדים של הצבא הרומי.

 

לאחר חורבן האימפריה הרומית חיו היהודים תחת שלטונה של הכנסייה הנוצרית. למרות שלא היו עובדי אלילים סבלו היהודים מהשפלות והתנכלויות תחת שלטון האפיפיורים, ומעמדם האזרחי היה נחות יחסית. יהודי רומא עסקו במקצועות רבים ומגוונים: חלקם היו אמנם סוחרים, אך היו ביניהם גם אומנים, מורים, בעלי מלאכה ואפילו מגדי עתידות. 

 

בימי הביניים כמעט ולא היו יהודים ברומא. הסיבות לכך היו הקרבה הגיאוגרפית לאפיפיורות והזדמנויות מסחריות רבות בדרום איטליה על הים התיכון. בתקופת שגשוג ערי המדינה היגרו יהודים רבים מאזור יוון, ספרד צרפת והבלקן לפירנצה, ונציה ופדובה.

 

מסוף המאה ה-15, בעקבות גירוש יהודי ספרד על ידי מלכות קסטיליה וארגון, החל לרדת מעמדם של היהודים. בנוסף לדרישה לשים תלאי מזהה על בגדיהם, הוחלט בערי איטליה, לרבות רומא, להפריד את היהודים משאר האוכלוסייה. לצורך כך הוקצו ליהודים שכונות נפרדות שהוטל עליהן סגר בלילה. שכונות אלו נקראו "גטו" ובהן ניהלו היהודים את ענייניהם באופן עצמאי. בתוך הגטאות פעלו בתי כנסת, בתי ספר ושאר מוסדות תרבות.

 

רדיפות היהודים ברחבי איטליה המשיכו עד הגעת נפוליאון לאיטליה בסוף המאה ה-18. בתקופה זו החל תהליך של יציאת יהודי רומא מן החומות. היהודים תמכו באביב העמים, והשתתפו בתהליך איחודה של איטליה. ב-1848 בוטלו ההגבלות והמיסים שבהם חויבו היהודים ורבים מן היהודים הפכו איטלקים "בני דת משה". ב-1870 הפכו היהודים ברומא לאזרחים שווי זכויות. ב-1904 נחנך בעיר בית כנסת חדש מחוץ לכותלי הגטו וב-1907 התמנה ארנסטו נתן, בן לקהילה היהודית בעיר לראשות העירייה.

 

ב-1938 השלטון הפשיסטי, בראשות בניטו מוסוליני חוקק חוקי גזע אשר שללו מן היהודים את זכויותיהם האזרחיות והוציאו אותם מן המסגרות הציבוריות בעיר. מבחינת היהודים בעיר היה מדובר בטרגדיה שלא חזו שתתרחש שוב מאז תקופת האינקוויזיציה. בשנת 1943 נכנסה המשטרה הגרמנית לעיר ועצרה יותר מ-2000 גברים נשים וילדים יהודים. משפחות רבות בעיר ניצלו מן המשטרה הגרמנית הודות לתושבי העיר. משפחות רומיות רבות סיכנו נפשן והסתירו משפחות של יהודים מפני הגרמנים. בסופו של דבר נשלחו 1,007 מיהודי רומא אל מחנה ההשמדה בירקנאו לתאי הגזים. לאחר המלחמה חזרו מן התופת 14 יהודים.

 

לאחר המלחמה התעורר ויכוח בין פואה, ראש הקהילה היהודית ברומא לבין ישראל אנטון צולה, רבה הראשי של רומא בזמן המלחמה. פואה טען כי צולה נתן לגרמנים את הרשימות המכילות את כתובות היהודים בעיר. בסך הכול נרצחו יותר מ-2000 מיהודי רומא בתקופת השואה על ידי הגרמנים.

 

כיום מונה הקהילה היהודית ברומא כ-15,000 איש ומהווה מחצית מן הקהילה היהודית באיטליה. ברומא מצויים המוסדות המרכזיים של הקהילה היהודית במדינה בהם בתי הכנסת המרכזיים, בניין הקהילה היהודית והסמינר להכשרת רבנים. בעיר פועלים 10 בתי כנסת, בחלקם יש תפילת שחרית בכל בוקר. עיקר הקהילה מורכב מיהודים שהיגרו מלוב.

 

למרות שמרבית המדענים, האמנים והפוליטיקאים מבין יהודי איטליה הם ילידי טוריני, גם בקרב יהודי רומא היו מעט אנשים משפיעים. חלק מאנשים אלה הם ילידי רומא וחלק חיו ברומא חלק מחייהם הבוגרים במסגרת תפקידיהם. אחד מבני הקהילה המשפיעים ביותר היה אלסנדרו פורטיס. פורטיס (1842-1909) היה ראש ממשלת איטליה היהודי הראשון. הוא החל את דרכו המקצועית כעורך דין והחזיק בדעות פוליטיות שמאליות. בשנת 1905 התמנה פורטיס לראש ממשלת המדינה. במסגרת שירותו הוא הלאים את רשת הרכבות של איטליה ודאג לנפגעי רעידת האדמה הקשה שפקדה את סיציליה.

 

דמות בולטת נוספת בקהילה היהודית ברומא היא אליו טואף. טואף, יליד 1915 היה רבה הראשי של רומא בין השנים 1951-2002. הוא היה אישיות חשובה ומשפיעה מאוד בקהילה היהודית בעיר. הוא למיד שמר על יחסים מאוד טובים עם הכנסייה הקתולית והאפיפיור. בשנת 1986 הגיע האפיפיור יוחנן פאולוס השני לתפילה בבית הכנסת היהודי בגטו של רומא. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שדמות קתולית כה בכירה נכנסת לגטו יהודי.
הרחבת לעבודה מאת יהל תירוש

הנצחת קהילה – יהדות רומא / יהל תירוש

 

 

קהילת יהדות רומא היא הקהילה היהודית העתיקה באירופה.                                          

תחילת הגעת היהודים לרומא הייתה במאה השנייה לפנה"ס, כשנציגים יהודים

מהממלכה החשמונאית קשרו קשרים עם האימפריה הרומית.                                                           

בתקופה שלפני חורבן בית שני החלה להיווצר התקהלות יהודית קטנה של סוחרים

יהודים ממצרים, שהתיישבו בעיר.

לאחר חורבן האימפריה הרומית חיו היהודים תחת השלטון של הכנסייה הנוצרית. למרות שלא היו עובדי אלילים סבלו היהודים מהשפלות והתנכלויות תחת שלטון האפיפיור, ומעמדם היה נחות .

הוקצו ליהודים שכונות נפרדות שהוטל עליהן סגר בלילה. שכונות אלו נקראו "גטו" ובהן ניהלו היהודים את ענייניהם באופן עצמאי. בתוך הגטאות פעלו בתי כנסת, בתי ספר ושאר מוסדות תרבות.

 

רדיפות היהודים ברחבי איטליה המשיכו עד הגעת נפוליאון לאיטליה. בתקופה זו החל תהליך של יציאת יהודי רומא מן החומות. ב-1848 בוטלו ההגבלות והמיסים שבהם חויבו היהודים ב-1870 הפכו היהודים ברומא לאזרחים שווי זכויות.

 

ב-1938 השלטון הפשיסטי, בראשות בניטו מוסוליני חוקק חוקי גזע אשר שללו מן היהודים את זכויותיהם האזרחיות והוציאו אותם מן המסגרות הציבוריות בעיר. מבחינת היהודים בעיר היה מדובר בטרגדיה שלא חזו שתתרחש שוב מאז תקופת האינקוויזיציה. בשנת 1943 נכנסה המשטרה הגרמנית לעיר ועצרה יותר מ-2000 גברים נשים וילדים יהודים. משפחות רבות בעיר ניצלו מן המשטרה הגרמנית הודות לתושבי העיר.  

 

 

משפחות רומיות רבות סיכנו נפשן והסתירו משפחות של יהודים מפני הגרמנים. בסופו של דבר נשלחו 1,007 מיהודי רומא אל מחנה ההשמדה בירקנאו לתאי הגזים. לאחר המלחמה חזרו מן התופת 14 יהודים.

 

לאחר המלחמה התעורר ויכוח בין פואה, ראש הקהילה היהודית ברומא לבין ישראל אנטון צולה. פואה טען כי צולה נתן לגרמנים את הרשימות המכילות את כתובות היהודים בעיר. בסך הכול נרצחו יותר מ-2000 מיהודי רומא בתקופת השואה על ידי הגרמנים.

 

כיום מונה הקהילה היהודית ברומא כ-15,000 איש ומהווה מחצית מן הקהילה היהודית באיטליה. ברומא מצויים המוסדות המרכזיים של הקהילה היהודית במדינה בהם בתי הכנסת המרכזיים, בניין הקהילה היהודית והסמינר להכשרת רבנים. בעיר פועלים 10 בתי כנסת, בחלקם יש תפילת שחרית בכל בוקר. עיקר הקהילה מורכב מיהודים שהיגרו מלוב.

 

בשנת 1905 התמנה פורטיס לראש ממשלת המדינה. במסגרת שירותו הוא הלאים את רשת הרכבות של איטליה ודאג לנפגעי רעידת האדמה הקשה שפקדה את סיציליה.

 

דמות בולטת נוספת בקהילה היהודית ברומא היא אליהו טואף.                        טואף, יליד 1915 היה רב הראשי של רומא בין השנים 1951-2002. הוא היה אישיות חשובה מאוד בקהילה היהודית בעיר. הוא תמיד שמר על יחסים מאוד טובים עם הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

 

אליהו טואף.                                                                                                                                                                    הסמכות הרבנית העליונה באיטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה.

 

 

 




ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.