יוצר הקהילה

יואש טרוקמן
דרכי התקשרות:

חבורת האבן הירושלמית

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

האבנים המתגלגלות

בזמן שהילדים הטובים בירושלים הלכו לתנועות הנוער ושמרו על הטוהר המיני, 'חבורת האבן' ניהלה חיים אחרים לגמרי. הם העדיפו גברדין וטייץ, חרשו את העיר בווספות והודיעו על מיקום ה'מסיבות הסלוניות' שלהם בפתק אותו השאירו בכל שישי מתחת לאבן בסמטת בהרי. בפורים הם נפגשים שוב אחרי 50 שנה למסיבה חדשה

שישה גברים ואישה אחת, כולם כבר בעשור השמיני לחייהם, הסתובבו ביום שישי שעבר בשעות הצהריים בסמטת בהרי (הידועה גם כרחוב יעבץ) וחיפשו את האבן, למרות שידעו היטב, שהאבן אותה הם מחפשים לא נמצאת שם כבר למעלה מ-50 שנה.

"היא בטוח הייתה כאן", אמר יורם חזן, "ליד איפה שהיה פעם הבור של ואלרו". "מה פתאום", ביטל אותו אהוד אביחיל, "האבן הייתה כאן, איפה שהיה פעם בית הכנסת, שהיה לידו השלט 'נא לא להשתין', וכולם השתינו עליו". הזיכרון המענג והתמים הזה, סוחט פרצי צחוק מכולם.

 "אתה זוכר את שרלוטה", שואל חזן את דני אביחיל, "הזונה עם הגרביונים, שהייתה עומדת כאן בקצה הסמטה ומחכה ללקוחות?", "מוזר, אבל ממש לא", עונה לו אביחיל, "אני, משום מה, זוכר רק את זהבה, שהייתה עובדת אז בתלפיות". כמה מטרים מהם עומדת נעמי סצמסקי עם מיכה שטיין. "אתה יודע שהצטרפתי לחבורה רק בגללך?", היא מתוודה בפניו באיחור של 60 שנה. ההוא מקמט את מצחו. "אז למה לא אמרת לי את זה אז"? הוא שואל אותה.

 את כל הזיכרונות, החרטות והניחוחות הישנים, קוטע ד"ר אריה גילאי, הנושא עימו שלט עליו מתנוססת הכתובת: 'חבורת האבן'. "אז איפה הייתה האבן"?, הוא שואל, "הרי בגלל זה הגענו לכאן".

 ריקודים לתוך הלילה

"'חבורת האבן' המיתולוגית, קמה בירושלים במחצית שנות ה-50 של המאה ה-20 ופעילותה נמשכה לאורך תקופה של כ- 20 שנה", מספר ד"ר אריה גילאי, ממייסדי החבורה רופא בדימוס והיום בעל בית עסק לאספנות. "שמה של החבורה ניתן לה על שם 'דף הקשר' בין החברים. המייל והטלפון הסלולארי של הימים ההם הייתה אבן ירושלמית שנחבאה ברחוב יעבץ הידועה כ'סמטת בהרי' שממול תחנת 'אגד' הישנה שהיתה אז ברחוב יפו.

 מתחת לאבן הזו הועברו לחברים החדשות, ההודעות והמסרים על מסיבות, מפגשים ובילויים. כל מי שרצה להתעדכן היכן ומתי נפגשים, מה יש להביא ומה יש להכין, מצא מתחת לאבן דף מידע מפורט ומעודכן.

מלחמת השכונות

בני ובנות חבורת האבן נולדו בירושלים בשלהי שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 של המאה ה-20. מרביתם גדלו בבתים מסורתיים ובשכונות בהן היה ריכוז של בני המעמד הבינוני ובני פועלים. בראשית שנות ה-50 גרו חלקם בשכונות גאולה, יגיע כפיים וכרם אברהם שהפכו מזמן למתחמים חרדיים מובהקים, ואחרים במרכז העיר, באזור המשולש - יפו-בן-יהודה-המלך ג'ורג'- הלל- בן הלל.




ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.

אלבומי תמונות

There are no photo albums yet.