טרזיינשטט

פרטי המחנה \ גטו

סיפור המחנה \ גטו

 

עבודת הנצחה- גטו טריזנשטט
אביב קסנטיני- כיתה יא' 1

הייתה זו  עיר מבצר בצ'כוסלובקיה" שנקראה בזמן המלחמה פרוטקטורט בוהמיה- מורביה.   ' פרוטקטורט בוהמיה ומורוויה   

v       גטו טריזנשטט

ב-15 למרץ 1939 כבש הצבא הגרמני את צ'כיה והיטלר נכנס לטירת המלוכה העתיקה, הראדצ'אני בפראג. צ'כיה הפכה למה שמכונה "פרוטקטורט", כלומר שטח בחסותה של המעצמה גרמניה . המעצמה מנהלת את יחסי החוץ והביטחון של המדינה הקטנה.
טריזנשטט, עיר המבצר, נחשבה כיישוב שבו התגוררו כ-7000  בני אדם בתוכם חיילים. הפרנסה ביישוב זה הייתה מאספקת שירותים לצבא, אך כאשר הפכה העיר לגטו בידי הגרמנים- אוכלוסיית העיר שנתה את פניה.

האוכלוסייה היהודית נשלחה לגטו ממדינות שונות. בתקופת השיא מנתה אוכלוסיית הגטו כ-59,000 יהודים ויחד עם האסירים בגטו מנתה האוכלוסייה כ-155,650. שטחו של הגטו עמד על כ-750 מטרים רבועים. 
טרזינשטט לא נחשב גטו רגיל מפני שבאופן מסוים דמה יותר למחנה ריכוז ולא לגטו. בגטו זה התקיימה הפרדה בין מגורי הגברים למגורי הנשים. בגטו התקיימה הספקת מזון סדירה שווה ומאוזנת לכלל התושבים (של מנות רעב על-פי-רוב). השליטה בגטו הייתה בידי מפקדת הס"ס .

v       ארגונים בקהילה

ב-'42 חודשי קיומו של גטו טרזינשטט עמדו בראשו ארבעה "זקני יהודים". הראשון מביניהם היה יעקב אדלשטיין, ציוני וסוציאליסט. הוא הבין כי הגרמנים מתכוונים להשמיד את העם היהודי ושאיפתו הייתה להציל כמה שיותר יהודים, לפחות את הדור הצעיר ואת הכשירים לעבודה. אדלשטיין ידע ושיתף פעולה עם כמה בריחות מן הגטו, ובסופו של דבר נעצר בנובמבר 1943 ונורה למוות באושוויץ . ד"ר פאול אפשטיין, שנולד במנהיים בגרמניה, היה סוציולוג מבריק ודמות חשובה ב"התאחדות הלאומית של יהודי גרמניה" ובקהילת ברלין. הוא מונה ל"זקן היהודים" בינואר 1943 על-פי פקודה מברלין. הוא מילא את פקודות הס"ס כנדרש ובעמדה זהירה יותר מקודמו, אך ב-27 בספטמבר 1944 הוצא גם הוא להורג בגסטפו במבצר הקטן של טרזינשטט
אחרי רצח אפשטיין מונה לתפקיד ד"ר בנימין מוּרמלשטיין, יליד וינה, רב וחוקר תולדות היהדות; מורמלשטיין נשאר בטרזינשטט עד לשחרור הגטו, אך בדצמבר 1944, כשמונתה "מועצת יהודים" חדשה מונה תחתיו הרב לאו בק. לצד "זקן היהודים" פעלה בטרזיינשטט "מועצת יהודים" של 12 חברים, ובה נציגים מחמש מדינות.

בנוסף ל"מועצת היהודים" פעלו 3 מתחרות. 
 1.מחתרת היהודים בצ'כיה
2.מחתרת הקומוניסטים
3.מחתרת התנועה הציונית
חברי המחתרות הבריחו לגטו דברים חיוניים ליהודים כמזון ותרופות. חברי המחתרות בנו מקלטים דרכם יכלו לשמוע את חדשות ועדכוני ה-BBC . פעמים אחדות הצליחו לקבל את מבוקשם דרך שוטרים צ'כים. הם בנו תרשימים ותכננו תוכניות על פי נתוני הגטו הידועים להם (דרך הקירות הגטו, פתחים ויציאות) למקרה בו ינסו הגרמנים להרוג ולחסל את הגטו.
ברשות המחתרות נמצא נשק באמצעותו קיוו להילחם. הנשק כלל אגרופנים, אך לא רובים ואקדחים, מפני שלא רצו לפתוח במרד נגד הגרמנים. 
למחתרות הייתה תקווה כי יינצלו וישרדו עד לסוף המלחמה ובכך היה למחתרות את הכוח לשמור להגן ולשרוד!. 

v     מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה 
בתי הכנסת נסגרו עוד לפני הקמת הגטו, אבל במרבית המחנות הצבאיים של גטו טרזינשטט הוקמו חדרי תפילה מאולתרים. באחד הבתים פעל בית כנסת קטן ופינות תפילה הוסדרו באולמות המופעים וההרצאות. יעקב אדלשטיין, היושב ראש הראשון של "מועצת היהודים", מינה רב ראשי ושני סגנים. לא חסרו רבנים וחזנים לעריכת התפילות. הרבנים תרמו לקיום המצוות ומנהגי  הדת כמו הכנת הבנים לטקסי הבר מצווה שלהם, עריכת טקסי נישואים ואספקת הלכות הדת הנהוגות ביהדות. 
בגטו נכלאו גם בני דתות אחרות, שנחשבו ליהודים על-פי חוקי הגזע הנאציים. בני הדתות האחרות היו מתכנסים בימי ראשון ובחגי הנוצרים לתפילות, שניהלו כמרים קתולים ופרוטסטנטים מאסירי הגטו
מעונות, בתי ילדים בגטו
בגטו זה דאגו לילדי המשפחות היהודיות במגוון תחומים. חדרי ילדים הותקנו בצריפי הגברים והנשים גם בחודשים בהם התקיימה ההפרדה בין שני המינים. כמה מהילדים נשארו בחדרים בשעה שהוריהם היו בעבודה ואחרים גרו עם מדריכים, ברובם חברי תנועות הנוער הציוניות. אחרי פינוי העיר מן התושבים הצ'כים הקצתה ההנהגה היהודית את המבנים הטובים ביותר – בית הספר ובית העירייה – לבתי ילדים. גם בבתי הילדים התקיימה הפרדה בין שני המינים- בתי ילדים לבנות ולבנים, בתי הילדים יועדו לבני 15-10. ההורים לא חויבו להעביר את ילדיהם לבתי הילדים, אך רבים בחרו באפשרות זאת לטובת ילדיהם. התנאים בבתי הילדים, שכונו בגטו "היים", היו טובים יותר מהתנאים בחדרי השינה הארוכים של המחנות הצבאיים. בבתי הילדים, למרות ש-30 בנים או בנות ישנו, אכלו, שיחקו ולמדו בהם בחדר אחד נחשבו למרווחים וגדולים. הילדים קיבלו מעט יותר אוכל. הילדים ערכו תחרויות, צבעו וציירו; השתתפו בהצגות ילדים,  שהועלו בגטו עשרות פעמים. בתי הילדים איפשרו לילדים ליהנות מילדותם ככל האפשר;  בבית הילדים המדריכים והמורים איפשרו לילדים לדבר ולהתבטא בשונה מאורח החיים בגטו.
 משנת 1940 נאסרו לימודי היהדות לילדים, אך הם קיבלו שיעורים בסתר בתנאים של מחסור בנייר, מכשירי כתיבה וספרי לימוד .
בגטו נערכו גם אירועי תרבות; בערבים נערכו הופעות בצריפי הגברים ובצריפי הנשים בנפרד וכללו קריאת שירה והצגת מערכונים קומיים וקטעים מהצגות תיאטרון.  החזקת כלי נגינה נאסרה, וכדי שהופעות יכללו  קטעי ליווי מוזיקליים, האסירים הסתפקו במפוחיות ובקעריות פח, שנועדו לשמש תופים. בגטו נערכו גם קונצרטים חשאיים. בגטו הייתה ספרייה ובה ספרים יהודיים ועבריים רבים שכללו כ- 60,000 ספרים. 
אחרי שפונתה העיר טרזינשטט מתושביה הצ'כים הוסמכה "המחלקה לניהול פעילויות פנאי"  לארגן את פעולות התרבות, ו"זקן היהודים" וסגנו  ערכו רשימת מופעים לאישור מפקדת הס"ס. בין המופעים היו  הרצאות, הצגות תאטרון, קברטים ואופרות.

 


חח            חיי הקהילה היהודית בגטו טריזנשטט

אחד ממאפייני הגטו היה יישוב יהודים ותיקים ונכים ממלחמת העולם הראשונה מהרייך ומאוסטריה. יוזף גבלס, ממנהיגי המפלגה הנאצית ושר התעמולה, הציע את הרעיון, ופיתח אותו היידריך בוועידת ונזה שהתכנסה ליד ברלין ב-20 בינואר 1942. לקהילה ול"מועצת היהודים" נודע על ייעודו החדש של הגטו רק בסוף מאי 1942, ימים ספורים לפני שהחל להגיע אליו זרם טרנספורטים של זקנים ונכים מגרמניה ומאוסטריה. לרוב גדול מן הזקנים הובטח שיגורו בעיר קיט, בבית אבות שייהנו בו מכל הנוחות, ואחדים מהם חתמו על חוזים שבהם הסכימו לשלם תמורת זאת ברכושם. כאשר הגיעו לגטו טרזינשטט הבינו כי אשר נאמר להם התברר כשקר, והתנאים שהובטחו להם כלל לא דומים לתנאים בגטו. מחוסר מקום הם שוכנו בעליות הגג של המחנות הצבאיים (הקסרקטינים), שהיו חסרות אוורור ולא  תואמות את מזג האוויר-חמות בקיץ וקפואות בחורף, או במרתפים חשוכים ולחים. קרו מצבים בהם לא נותרה ברירה ונאלצו לישון על הרצפה; אחדים זכו למזרני קש. זקנים אשר הובאו החלו למות באלפיהם עקב תשישות, שלשול ומאבדן הרצון לחיות .
בראשית 1942 הושם קץ לאשלייתם של היהודים כי טרזיינשטט היא עיר מקלט שבה יהיו מוגנים עד סיום המלחמה. הנאצים החליטו לעשות מעשה: שני אנשים הוצאו להורג בתלייה מכיוון שהפרו את איסורי הס"ס לקיים מגע עם האוכלוסייה הצ'כית, שעוד נמצאה בטרזינשטט ,ולהתכתב עם קרוביהם מחוץ לגטו. כעונש הוצאו שני טרנספורטים ראשונים מטרזינשטט מזרחה למחנות השמדה .
הגרמנים ביצעו רישום של יהודים, שיועדו לגירוש על הפרת פקודות הס"ס. את רשימת השמות הכינה ועדת טרנספורטים של הנהגת הגטו. להנהגה הייתה רשות לשחרר  מטרנספורט עובדים חיוניים ולשנות את הרשימות בהתאם וכך הייתה נתונה ללחצים אדירים. לעתים נשלחו אנשים למחנות השמדה ימים אחדים בלבד אחרי שהגיעו לגטו. התמותה בגטו טרזינשטט עדיין לא הייתה גבוהה באותה עת – 30 עד 40 מתים בחודש; אך בעקבות הטרנספורטים הרבים של הזקנים, שהובאו אל הגטו, גדל שיעור התמותה והגיע בספטמבר 1942 לשיא של 4,000 מתים בחודש אחד, מרביתם זקנים. 
למרות שיעור התמותה הגבוה לא היו הגרמנים מרוצים מקצב התמותה. שיעור הזקנים בגטו הגיע ל-57 אחוזים, ולא היו די ידיים עובדות לטפל בהם. כדי לזרז את הפתרון שולחו בין 19 ל-29 בספטמבר 1942 שישה טרנספורטים ובהם כ-11,000 בני אדם, מרביתם בני יותר מ-65, כביכול, ל"גטו אחר", אך במילים אחרות נשלחו למחנה ההשמדה.
הגרמנים ראו בגטו טרזינשטט "עיר לדוגמא", בעת התפשטות השמועות על התהליכים המזעזעים והמבישים, שמבצעים הגרמנים ביהודים, ועל עצם העובדה שהם גורמים לרצח ולהשמדת הגזע היהודי בפולין. אנשי "הצלב האדום הדני" ביקשו להגיע לביקור כדי לבדוק אם השמועות נכונות, ואכן נשלחה משלחת של "הצלב האדום הבין-לאומי" לביקור בטרזינשטט. הגרמנים החליטו להערך לביקור תוך שינוי היחס כלפי היהודים בגטו, ובכך קיוו להפריך ולהכחיש את השמועות.
הגרמנים החלו לתת שמות לרחובות במקומות שימוש באותיות ומספרים: זיהו יישובים בעיר, כמו- רחוב האדם, רחוב הציידים;  בגטו נפתח בנק ובו חולק כסף- שטרות אשר בצידם האחד תמונת משה רבנו, ובצדם השני חתימתו של "זקן היהודים" הראשון, יעקב אדלשטיין. השטרות היו חסרי ערך ולא היה ניתן לקנות בהם דבר;  נפתח בית קפה בו יכלו לשבת זקנים.

 בספטמבר 1943 הוקם באושוויץ "מחנה המשפחות -בירקנאו". 5,000 מאסירי טרזיינשטט נשלחו למחנה  וזכו בו לתנאים מיוחדים. בשונה מהאסירים באושוויץ-בירקנאו- שׂערם לא נגזז והם לא נדרשו ללבוש בגדי פסים. גברים ונשים שוכנו באותו מחנה (בצריפים נפרדים). והכי חשוב- המגורשים לא עברו סלקציה בהגיעם לאושוויץ, וכך הצליחו להינצל, זמנית,  הם וגם חייהם של הילדים והזקנים שבהם. האסירים הורשו לקבל חבילות ולשלוח גלויות לגטו טרזינשטט וליהודים מחוץ לגטו. כאשר המטרה הייתה להפריך את השמועות על ההשמדה ולהוכיח כי "המשולחים למזרח" חיים וקיימים .
ביקור המשלחת עבר בהצלחה ואפילו עלה על המצופה מבחינת הגרמנים. עוד באותו הערב תאר נציג "הצלב האדום", ד"ר מוריץ רזל, את טרזינשטט  כ"עיר ככל הערים" , שבה  כל האוכלוסייה מקבלת מזון ועוד במנות גדולות, ולא חסר בה דבר לבד סיגריות ואלכוהול. משלחת "הצלב האדום" ראתה באירוע  "יעד סופי" והחליטה שלא צריך לערוך עוד בדיקה בנושא.
אחרי הביקור המוצלח של משלחת "הצלב האדום הבינלאומי" צולם בגטו סרט תעמולה, שהציג את חייהם הטובים של היהודים בטרזינשטט. בסתיו 1944, עם סיום צילומי הסרט, נשלחו כ- 17,000 מאסירי הגטו, וביניהם ילדי המעונות, המדריכים, האמנים, אנשי הרוח והנהגת הגטו לאושוויץ-בירקנאו.
ב-6 באפריל 1945 הגיע לביקור בטרזיינשטט פול דוננט מ"הצלב האדום הבין-לאומי" במטרה לבדוק את טרזינשטט ובשנית הוצג לפניו "הגטו לדוגמה" המזויף, אך באופן מצומצם הרבה יותר מ-"הגטו לדוגמא" של יוני 1944. 
האמת הקשה על אשר התרחש ב"מזרח" התגלתה לאסירי טרזינשטט שנותרו בחיים רק ב-
20 באפריל 1945, עם הגעתם לגטו של השלדים המהלכים הניצולים מ "צעדת המוות"- רבים מהשורדים החוזרים ממחנות ההשמדה ב"מזרח" חלו בטיפוס.

 

 

                                                     

v              שחרור הקהילה היהודית מגטו טריזנשטט

יחידות "הצבא האדום " הראשונות נכנסו לטרזינשטט ב-8 במאי 1945 אחרי שנמלטו משם אנשי מפקדת הס"ס. בעת השחרור היו  בגטו טרזין בעיקר נשים, שעבדו בחקלאות, יהודים בעלי שם עולמי ויהודים שהיו נשואים ללא יהודים. בשל החשש מהתפשטות מגפת הטיפוס הוכרזה העיר שטח סגור. האסירים המשוחררים שבו בהדרגה למדינותיהם והגטו חדל להתקיים רשמית ב-15 באוגוסט 1945 . כיוון שהגטו לא הועלה באש, כמו גטו וורשה, ולא חוסל כשאר הגטאות, נשמר בו, יחסית, הרבה חומר תיעודי כמו ציורי ילדים, תמונות ציירים, שירים, תווים של יצירות מוסיקליות שנכתבו בגטו.

גטו טריזנשטט- בית טרזין

http://www.bterezin.org.il /120869/%D7%92%D7%98%D7%95-%D7% 98%D7%A8%D7%96%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%90%D7%98

 

 

יד ושם- טריזנשטט

http://www.yadvashem.org/yv /he/research/ghettos _encyclopedia/ghetto_details .asp?cid=452

 

 

מושגים כללים לשואה

https://s3-eu-west-1 .amazonaws.com/schooly/alumim /alumim/2%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7% 92%D7%99%D7%9D%20%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D %20%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%90%D7% 94.pdf




ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.