מונקאטש

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

מפהמייקי רפאלי יא1                      הנצחת קהילה

שם הקהילה:  מונקאץ'.  

מדינה:  קרפטורוס, צ'כוסלובקיה (כיום אוקראינה)

אורח החיים בקהילה לפני המלחמה:

קהילת מונקאץ' הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר מבין קהילות קרפטורוס שבצ'כוסלובקיה. היא ידועה באדיקותה הדתית ובפעילות הציונית שהייתה בה. בינואר 1941 נמנו במונקאץ' 13,488 יהודים- 42.7 אחוזים מכלל תושבי העיר.

מרכז החיים היהודיים היה רחוב 'לאטוריצה' שכונה גם "רחוב היהודים". המוני יהודים התגוררו ברחובות הסמוכים לרחוב לאטוריצה וברחוב עצמו בצפיפות רבה. החיים היהודיים נעו בין שני תחומים מנוגדים: מצד אחד- חסידות קיצונית, ומצד שני- פעילות ציונית ויהודים שזנחו את כל מצוות הדת: מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה במונקאץ' האגודה הציונית הראשונה וקמו תנועות נוער כמו בית"ר והשומר הצעיר.

מבחינת החסידות, במונקאץ' היו חצרות חסידים רבות. הגדולות שבהן היו חצר חסידי מונקאץ', חצר חסידי בעלז וחצר חסידי ספינקא. הקהילה טיפחה חוגים ללימודי קודש, במסגרתן ניתנו דרשות והרצאות רבות בנושאים יהודיים.

הקהילה היהודית במונקאץ' חיה במצב כלכלי ירוד. הכנסותיה של הקהילה הגיעו מתשלום עבור בשר כשר ושירותי שחיטה. מקורות הכנסה נוספים היו דמי שימוש במקוואות, מכירת מושבים בבית-הכנסת, ותרומות. במונקאץ' פעלו ארגונים התנדבותיים יהודים רבים והעניקו שירותי סעד ובריאות.  

http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/communities/munkacs/images/before/between/04.jpgמבנים וארגונים מרכזיים בקהילה:

בספטמבר 1924 נפתחה הגימנסיה העברית במונקאץ' תחת ניהולו של ד"ר חיים קוגל. בגימנסיה למדו תלמידים מכיתה א' ועד כיתה י"ב. בקיץ 1926 זכה בית-הספר להכרה רשמית של שלטונות צ'כוסלובקיה ולבוגריו הוענקו תעודות בגרות ממשלתיות. הבניין שימש גם כמרכז תרבותי חשוב ובו נערכו הרצאות, ועידות וכנסים. הלימודים נפסקו רשמית בנובמבר 1938 עם כניסת ההונגרים לעיר. בינואר 1939 נפתח המוסד מחדש תחת השם "גימנסיה יהודית" ושפות הלימוד היו עברית והונגרית. באפריל 1944 הופסקה פעילות בית הספר עם כניסת היהודים לגטו. הגימנסיה העברית הייתה מרכז הפעילות הציונית והחינוכית בעיר, ובמרכז ומזרח אירופה בכלל. במשך 20 שנות קיומה למדו בה  כ-1400 תלמידים ותלמידות.

בעיר קמו חברות ללימוד תורה ביניהן חברת "תפארת בחורים". כמו כן,           ב-1922 הקים הרב אלעזר שפירא את הישיבה הגדולה בעיר, "דרכי תשובה", שמשכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי הונגריה וצ'כוסלובקיה, והייתה אחת הישיבות הגדולות בהונגריה.

אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה:

http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/communities/munkacs/images/before/gymnasium/kugel.jpgחיים קוגל:

חיים קוגל נולד בשנת 1897 במינסק ורכש את התואר ד"ר לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה הצ'כית בפראג. הוא הגיע למונקאץ' כדי להרצות בפני תנועות הנוער הציוניות מטעם התאחדות הסטודנטים היהודיים-ציוניים בפראג. קוגל היה ייסדה ומנהלה של "הגימנסיה העברית במונקאץ'" וב-1935 נבחר לפרלמנט הצ'כוסלובקי, כנציג הקהילה היהודית, ובלט במלחמתו למען זכויות היהודים ולמען הציונות. לאחר הכיבוש ההונגרי של מונקאץ' נמלט מן העיר, עלה לישראל, והיה לראש העירייה הראשון של חולון. קוגל נפטר ב-1953, בן 56 במותו.

הרב חיים אלעזר שפירא:

אלעזר שפירא נולד בסטריזוב שבגליציה בשנת 1871 והפך לרב ולאדמו"ר של מונקאץ'. הוא נודע בכינוי 'המונקאצ'ר רבי'. ב-1922 הקים את הישיבה הגדולה בעיר, "דרכי תשובה", שמשכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי הונגריה וצ'כוסלובקיה והייתה אחת הישיבות הגדולות בהונגריה. הוא עמד בראש הישיבה ונתן בה את שיעוריו. בתקופת כהונתו למדו בישיבה יותר מ-200 בחורים והיא הוכרה על ידי השלטונות הצ'כוסלובקים כמוסד רשמי להכשרת רבנים. הרב אלעזר שפירא נודע בהתנגדותו החריפה לציונות ולעלייה לארץ ישראל. הוא ראה בציונות כמקור לדחיקת האמונה הדתית, פגיעה באמונה בנס הגאולה, וכפירה במשיח. ב-1936 יזם הוצאה לאור של ספר נגד ההתיישבות הציונית ונגד תנועות ציוניות ובו הובאו דבריהם של רבנים שונים בנושא. ב-1937 נפטר הרב חיים אלעזר שפירא ואלפים השתתפו בהלוויתו. הוא נקבר בבית הקברות היהודי במונקאץ'.

אירועים מרכזיים בחיי הקהילה לפני המלחמה:

לפני מלחמת העולם הראשונה השתייכה מונקאץ' לחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה החמירו הרשויות האוסטרו-הונגריות את הפיקוח על הגיוס. לכן, יהודים רבים ביקשו להתחמק מהשירות, שכן התקשו להקפיד על מצוות הדת בזמן שירותם הצבאי. היהודים שגויסו נאלצו לשרת בסביבה זרה, ולפעמים אף אנטישמית. במהלך המלחמה הגיעו למונקאץ' פליטים רבים ומוסדות הקהילה שביקשו לסייע לאלפי הפליטים היהודים לא עמדו בנטל העול. רב הקהילה, הרב חיים אלעזר שפירא, עמד בראש מפעל העזרה לפליטים שהוקם בעיר. בתום מלחמת העולם הראשונה התמוטטה האימפריה האוסטרו-הונגרית והוקמה הרפובליקה הצ'כוסלובקית אליה,בסופו של דבר, סופחה קרפטורוס. יהודי קרפטורוס נחשפו לתהפוכות פוליטיות, חברתיות, ותרבותיות גדולות ועקב כך התקשו לשמר את אורח החיים המסורתי שלהם.

בנובמבר 1938 שבה מונקאץ' לחלק מהמנהל האזרחי ההונגרי. ההונגרים החלו במהרה לנשל את היהודים מעסקיהם, לגזול את רכושם ולפגוע בפעילות המוסדות היהודיים. פגיעות ביהודים נעשו דבר שבשגרה והיהודים חיו חיי הפקר. ב-1939 הורשו פחות ממחצית מבעלי העסקים היהודים להמשיך לעסוק באופן חוקי במקצועותיהם. רבים מהיהודים נחקרו ע"י המשטרה ההונגרית בחשד לפעילות פוליטית אסורה, בעיקר קומוניסטים וציוניים. השלטון ההונגרי התייחס בעוינות רבה כלפי הציונות והכביד על פעילות התנועות הציוניות.       כתוצאה מכך, מנהיגים ציוניים רבים ברחו או ירדו למחתרת. הפעילות הציונית פחתה, אך נמשכה עד לכיבוש הגרמני במרץ 1944. בתחילת 1940 גויסו רבים מהגברים היהודיים לשירות עבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי והוצבו לעבוד בהונגריה.

סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה:

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-19 במרץ 1944 פלש צבא גרמניה הנאצית לשטחי הונגריה. הימים הראשונים של הכיבוש התאפיינו בצעדים אנטי-יהודיים רבים, שהיו אלימים ומשפילים. אחד מצעדים אלה היה הוצאת פקודת סימון היהודים בעיר- ענידת עיגול צהוב בקוטר של 10 ס"מ שהוחלף לאחר מכן במגן דוד צהוב באותו גודל. בתי עסק וחנויות יהודיות סומנו גם כן והוחרמו.               על יהודים נאסר לנסוע בתחבורה הציבורית, נאסר השימוש בטלפון ולא נמסר להם הדואר הרגיל. איסור נוסף שהוטל על היהודים היה איסור לצאת מחצרם לאחר רדת החשיכה והגבלת אזורי מגוריהם. את בניין הגימנסיה החרימו הגרמנים והפכו אותו לבית חולים צבאי. הגרמנים הקימו מחנה בבית-חרושת בדרום העיר וכן מחנה בבית-חרושת אחר בצפון העיר. במחנות אלו ריכזו את היהודים שעברו עינויים כדי שימסרו את רכושם.

הגטו:

באפריל 1944 הוחלט "לטהר" את ערי השדה מיהודים והחלו לרכז יהודים, לשדוד את רכושם, ולשלוח אותם אל מחוץ לגבולות הונגריה. ב-18 באפריל פורסמו ברחבי מונקאץ' מודעות רחוב הונגריות שהכריזו על הכניסה לגטו. ליהודי העיר הוקצו כמה איזורים והם הורשו לקחת מעט מרכושם: ביגוד מועט, מיטות מתקפלות, מזון ומטען נוסף במשקל של 50 ק"ג לכל היותר. דירותיהם של היהודים נבזזו ביום בו גורשו לגטו. תוך יומיים הושלם מעבר כל יהודי לגטו מונקאץ'. רחוב לאטוריצה הפך לגטו כשהרחוב המרכזי חוצה אותו וכך למעשה נוצרו שני גטאות. מאוחר יותר צומצם שטח הגטו. בשבת הראשונה לאחר הכניסה לגטו, נלקחו כמה מאות יהודים ואולצו להרוס את בתי הכנסת בעיר. בגטו חיו היהודים בתנאי מחסור קשים וסבלו מיחס קשה ואכזרי, התעללויות יומיומיות ועבודות כפייה.העניינים הפנימיים בגטו נוהלו ע"י חברי היודנראט.

יום לפני פינוי הגטו במונקאץ' קיבצו הגרמנים יהודים וציוו עליהם להרוס את מה שנותר מהיכל הישיבה המפורסם של הרב אלעזר שפירא. יהודי גרמניה גורשו לאושוויץ-בירקנאו. נקבע כי 3000 איש יגורשו בכל רכבת והיהודים ייקחו איתם ציוד מועט. בתשעה קרונות גירוש שיצאו ממונקאץ' שולחו 28,587 יהודי הסביבה והעיר לאושוויץ-בירקנאו. מעבר מהגטו לקרונות הגירוש לווה בהתעללות והשפלה.

ב-23 במאי 1944 יצאה רכבת הגירוש האחרונה ממונקאץ' ובקרונותיה היו 3080 אנשים. היו אלה אחרוני היהודים מקהילת מונקאץ' בדרכם לאושוויץ-בירקנאו.

לאחר המלחמה סופחה מונקאץ' לרפובליקה האוקראינית הסובייטית. כיום מונקאץ' נקראת מוקצ'בו, והיא עיר באוקראינה. כיום חיים בה כמאה יהודים.      



 

http://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/communities/munkacs/images/during/germans/05.jpghttp://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/communities/munkacs/images/during/02.jpg

 

 

 

 

 

 

 

מקורות

 

ויקיפדיה

אתר יד ושם

 

 

 

 

 

העיר מונקאטש שוכנת כיום במערבה של אוקראינה על גדות הנהר לאטארצא בסמוך לגבול עם סלובקיה, חשיבות מרובה לא נודעה לעיר בעולם הלא – יהודי, אך בעולם היהודי מעורר השם מונקאטש זיכרון של גדולי עולם שפיארו את העיר בתקופות שונות.







ההיסטוריה היהודית של מונקאטש איננה ארוכה והיא מקיפה כשלש מאות שנה בלבד, ברם בשנים אלו המועטות יחסית הטביעה מונקאטש את דרכה – דרך של קנאות ללא פשרות – בעולם היהודי. ראשית דברי ימיה של מונקאטש היהודית נמצאים בתעודות מסחר שונות בהן קיימת עדות על יהודי בשם אפרים שהיה תושב מונקאטש בשנת ת"ט והוא עסק בחכירה והספקת מוצרים לאותו אזור, פרטים נוספים אינם ידועים על יהודי זה או על יהודים נוספים שאולי דרו באותה עת בעיר, עדות נוספת לחיים יהודיים במונקאטש היא מתקופה של כארבעים שנה מאוחר יותר בשנת תמ"ז אז שני יהודים בשם אברהם ומרקו שדרו במונקאטש, סיפקו מצרכים לצבא שחנה בסמוך לעיר.









שנים חלפו העיר מונקאטש החליפה שלטון ועברה מיד ליד מספר פעמים והישוב היהודי בעיר לא התפתח. ישנן עדויות משנת תק"ח אז גרו בעיר חמש משפחות יהודיות ביניהם שוחט בשם הרשקו דוידוביץ', בסך הכל מנו אז כל היהודים כעשרים וחמש נפש, כעבור חמש שנים פחתה הקהילה היהודית במקום ונמנו עליה רק שלשה משפחות, ליהודים אלו לא היה אפילו מנין גברים להתפלל עימם ואף בית כנסת לא היה להם, ובשבתות ומועדים הם היו מצטרפים ליהודי העיירה הסמוכה ומתפללים עימם בבית הכנסת שהיה בעיירתם.







רק בשנת תק"מ נוסד בית כנסת קבוע במונקאטש וזאת לאחר ששליט המקום הגרף שיינברון נתן את הסכמתו לכך לאור הבטחה של יהודי מונקאטש כי קיומו של בית הכנסת יגרום ליהודים נוספים להשתקע בעיר.







צדקו יהודי מונקאטש ומשנוסד בעיר בית הכנסת החלה הקהילה להתפתח, יהודים נוספים הגיעו לעיר והקהילה החלה מקימה את מוסדותיה, בעיר נוסד בית דין צדק וכן התמנו מלמדי תינוקות שאחד מהם היה רבי ברוך - אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד תנועת חב"ד, גם רב הובא לעיר על מנת להורות את הדרך לבני הקהילה - הוא רבי יהודה לייב רבה הראשון של מונקאטש.







הקהילה היהודית בעיר הלכה והתרחבה, יהודים רבים שהיו עושים את דרכם בעיר לשם מסחרם התיישבו במקום, וכן רבים מבני הכפרים בסביבתה של מונקאטש עברו לדור בה בשל החיים היהודיים שהחלו לפרוח בה, גם גירושים ושאר צרות מהם סבלו היהודים במקומות אחרים הביאו יהודים נוספים לעיר ובמשך זמן קצר צמחה הקהילה בעשרות אחוזים.







בשנת תק"ן התמנה כרבה של מונקאטש הרב אברהם גוטסמן, רבי אברהם היה גדול בתורה ורשתו הייתה פרושה על כל הערים והכפרים שבאזור מונקאטש, הוא היה עומד בקשרי שאלות תשובות עם גדולי ישראל רבים ביניהם רבי יחזקאל לנדא - "הנודע ביהודה" ורבי מאיר ברבי - רבה של העיר פרשבורג.







אחריו כיהן כרבה של מונקאטש הרב צבי אביגדור אשכנזי, רבי צבי אביגדור היה בקשרי ידידות עמוקים עם החתם סופר והנהיג במונקאטש ובגלילותיה את מנהג אשכנז כדרך ה'מתנגדים' לחסידות, אחרי פטירתו של רבי צבי אביגדור בשנת תקפ"ד פעלו מעט החסידים שהיו במונקאטש בעד רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב שהיה חסיד שיכהן כרב המקום.




קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.