פריז

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה

 

אורח החיים בקהילה לפני המלחמה-בעריכת התלמיד יובל כהן

המאה ה-20 נפתחה בסימן טיהור שמו של אלפרד דרייפוס והכרה חלקית של החברה הצרפתית והממסד בעוול שנגרם ליהודים. לצרפת החלו להגר יהודים ממזרח אירופה, שביקשו להיחלץ מקשיי הקיום שם.

 

בראשית המאה חיו בצרפת 90,000 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות האימפריה העות'מאנית הגיעו לצרפת גלים גדולים של מהגרים יהודים מאזור הים התיכון. גל מהגרים נוסף הגיע ממרכז אירופה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933, וב-1935 הגיע מספרם ל-260,000.

היהודים הזרים נתפשו בעיני רבים מבני הקהילה כמקור לצרות, וכבר ביוני 1933 הכריז ז'ק אלברונר, נשיא ה"קונסיסטואר" (הגוף המייצג הראשי של יהודי צרפת): "צרפת... יש לה מובטלים משלה, ולא כל הפליטים היהודים מגרמניה ראויים להישאר כאן. ... 7, 8, או אולי 10,000 היהודים שיבואו לצרפת, האם באמת מענייננו להשאירם כאן?". עמדת ה"קונסיסטואר" גרמה לכך שהחל משנת 1934 פסקה העזרה החומרית לפליטים. אלברונר דבק בדעתו גם בשנים הבאות וב-1936 הביע צער על מדיניות ההגירה הליברלית של צרפת ב-1933 וכינה את הפליטים היהודים "ערב־רב, פסולת החברה, האלמנטים שלא יכלו להביא כל תועלת לארצם שלהם".

 

יהודים השתתפו בחיי המדינה בכל התחומים, והיו גם מיוצגים בפרלמנט ובסנאט הצרפתיים. צרפת הייתה המדינה הראשונה באירופה בעת החדשה, שבה כיהן ראש ממשלה יהודי , לאון בלום.

 

ערב מלחמת העולם השנייה גדלה האוכלוסייה היהודית בצרפת לכ-300,000, כאשר שני שלישים מהם חיים בפריז ויהדות צרפת המקורית, שהשתלבה בחברה, מהווה מיעוט בקרבם. באמצע 1939 היו כמחצית מתושביה היהודים של פריז צרפתים ומחציתם השנייה זרים; רק מחצית מכלל יהודי צרפת היו ילידי הארץ. 80% מן היהודים הזרים באזור פריז היו ממוצא מזרח אירופי, מחציתם מפולין.

אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה

(Helbronner Jacques ) אלברונר נולד בפריס לעורך-דין מכובד,

והוא עצמו היה עורך-דין נודע. בשנות ה- 30 היה אלברונר חבר פעיל של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת ונהיה לסגן נשיא הקונסיסטוריה. אלברונר היה מעורה מאוד בחברה הצרפתית ובתרבותה, וייצג כהלכה את היהודים ילידי צרפת בעלי הקשרים ההדוקים עם הפקידות הצרפתית.

 

 

 

לאון בלום (1872 - 1950), מדינאי יהודי-צרפתי, מנהיג הסוציאליסטים וראש ממשלת צרפת בשנים 1936/7, 1938, 1946/7.

 

בלום למד משפטים בסורבון, והתפרסם כמבקר ספרות ותיאטרון מזהיר. נכנס לפוליטיקה בימי משפט דרייפוס לאחר שהיה בין אנשי הרוח הליברליים שנאבקו בפסק הדין המרשיע. הושפע רבות מז'ן ז'ורס, והיה לעוזרו הנאמן.

 

ב-1920 התפלגו הקומוניסטים מהמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, שנותרה חסרת כל, ובלום שיקם אותה בעמל רב. בבחירות 1936 אסף סביבו "חזית עממית" של סוציאליסטים, סוציאליסטים רדיקליים וקומוניסטים וזכה בניצחון אלקטורלי גדול. בלום הפך ראש הממשלה הסוציאליסט הראשון (והיהודי הראשון) של צרפת. ממשלתו הלאימה את הבנק של צרפת ואת תעשיות הנשק, הנהיגה שבוע עבודה של 40 שעות ואיפשרה קיום בוררות חובה.

 

אלפרד דרייפוס (1859 - 1935), קצין יהודי בצבא צרפת שהואשם בבגידה.

 

נולד במילוּז שבאלזס למשפחה מתבוללת אמידה. לאחר לימודיו בביה"ס הפוליטכני היוקרתי התגייס לצבא. ב-1892 קיבל דרגת סרן והוצב במטה הכללי; בשעתו היה היהודי היחיד בו. ב-1894 התגלגל לידי המודיעין הצרפתי מסמך, ששלח קצין צרפתי לאיש השגרירות הגרמנית בפריס, והחשד נפל על דרייפוס, שהועמד לדין צבאי. בדצמבר אותה שנה הורשע דרייפוס בבגידה במולדת הצרפתית וחודש מאוחר יותר הוא נידון לשלילת דרגתו ולמאסר עולם ב"אי השדים".

 

 

 

 

 

 

 

 

מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה ( בתי כנסת, בתי ספר וכו')

בית הכנסת דה לה ויקטואר הוא בית הכנסת הגדול בצרפת. הוא נחנך בשנת 1874 והוכר כמבנה היסטורי בשנת 1987. בית הכנסת שוכן במרכז העיר ברחוב Rue de la Victoire שברובע התשיעי.

 

Musée d'Art et d'Histoire du Judaïsme

המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה היהודית שוכן באזור המארה סמוך למרכז פומפידו ברחוב rue du Temple 71 . הרעיון להקמת המוזיאון גובש בשנת 1986 לאחר שהוכשר המבנה בו הוא נמצא כיום . במקום מוצגים אוספים הסוקרים את ההיסטוריה של היהודים בצרפת, החל מימי הביניים וכלה בהכרזת הקמת מדינת היהודים.

הקהילה בתקופת המלחמה

לפני מלחמת העולם השנייה גרו בצרפת כ-240 אלף יהודים בעלי אזרחות צרפתית. מעבר לזה לצרפת ברחו עשרות אלפים יהודים מגרמניה, אוסטריה, פולין וצ'כוסלובקיה. אחרי שצרפת נכבשה על ידי הגרמנים פרסמו שלטונות הכיבוש ב-27 בספטמבר 1940 צו ולפיו ייערך מפקד של כל אוכלוסייה היהודית בצרפת. לפי המפקד נרשמו 287,982 יהודים אשר 60% מהם נמצאו בשטח הכבוש של צרפת ו-40% נמצאו תחת שיפוטה של ממשלת וישי  בראשותו של מרשל אנרי פיליפ פטן. ממשלת וישי הוציאה 
ב-2 באוקטובר 1940 "צו לגבי יהודים" (Statut de juifs).[ ]  ביוני 1941 הוצא צו נוסף, אשר החמיר עוד יותר מצבם של יהודים. שלטונות צרפת של וישי רדפו אחרי מהגרים יהודים אך התנגדו נחרצות לטרנספורט של יהודים בעלי אזרחות צרפתית.

ב-29 במרץ 1941 הוקם "הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים",  אשר עסק במסירת הרכוש היהודי שהוחרם לידי הגרמנים. ב-6 במאי פעילותה של הנציבות התפרשה גם על שטחה של "צרפת החופשית". בהתחלה חשבו יהודי צרפת, שהרדיפות ייגעו רק  בפליטים ולא באזרחי צרפת. כבר בסוף יוני 1940 (מיד אחרי תבוסתו של הצבא הצרפתי) הקימו את ארגון "אמלו" למען מתן סיוע ליהודים. בשטח הצרפתי הכבוש הבינו יהודים  די מהר לאן פני דברים ובינואר 1941 הקימו את "הוועד המרכזי של הארגונים ההתנדבותיים של אזור פריז", אשר ריכז את הפעילות המחתרתית של פליטים יהודים ואזרחי צרפת. הוועד, בסיוע ארגוני המחתרת האחרים והכנסייה הקתולית, סייע ליהודים לברוח מרדיפות ולעבור את הגבול למדינות נייטרליות.

אך בדרום צרפת, בשטח תחת שיפוטה של ממשלת וישי, לא הצליחו להתארגן היהודים אזרחי צרפת והפליטים. רק ארגון אחד בשם Œuvre de secours aux enfants, OSE , ארגון למען הצלת ילדים, עסק בהצלתם של ילדים יהודים – גם מאזרחי צרפת וגם מבני פליטים.

מספרם המדויק של יהודי צרפת שנספו בשואה טרם ידוע. הנתונים נעים בין 75,721 ל-150 אלף איש. המספר המצמצם אינו לוקח בחשבון את היהודים, אשר נעצרו וגורשו כפעילי מחתרת ואת היהודים אשר נספו בצרפת עצמה – הוא נוגע אך ורק ליהודים, אשר גורשו מצרפת למחנות ההשמדה. המחקרים מדברים על כך שיהודים בעלי אזרחות צרפתית ופליטים יהודים,  שהיו בשטחה של צרפת , נרדפו במידה זהה.

 

השתתפות היהודים במאבק נגד הנאצים

 

כ-20 אלף יהודים גויסו לשורות צבא צרפת ועוד כ-10 אלפים התגייסו בהתנדבות. כ-700 יהודים לוחמים במדי צבא צרפת זכו לעיטורי גבורה וכבוד. מתוך אלף הזוכים ב"עיטור השחרור" 60 היו יהודים. 32 יהודים זכו ב"מדליית הכבוד", 24 זכו ב"מדליית הלוחם" ויותר מ-400 זכו ב"צלב הצבאי". חיילים יהודים, שנפלו בשבי, זכו לסיוע ולתמיכה מצד חבריהם בני עמים אחרים. ידוע מקרה של המרדה במחנה השבויים ליד העיר שטאטגן בקיץ 1944 כמחאה על הרדיפות מצד מנהל המחנה כלפי שני שבויים יהודים.

 

 

 

במסגרת הרזיסטנס הצרפתי הוקם Organisation Juive de Combat – הארגון היהודי הלוחם. ארגון זה ערך כ-2,000 מבצעים, בתוכם 750 פעולות חבלה במסילות ברזל ו-32 פיצוצים במפעלים צבאיים.

יהודים רבים פעלו בארגונים מחתרתיים וביחידות גדולות של הרזיזטנס. אחד מהם היה ההיסטוריון המפורסם, הסרן מרק בלוך. הוא נעצר על ידי הגסטפו ואחרי עינויים רבים הוצא להורג ב-16 יוני 1944.

ביחידות רזיסטנס אחדות אחוז החברים היהודים היה גבוה עד מאד. למשל בין 23 לוחמי מחתרת מיחידה בפיקודו של מיסק מנושיאן , 11 היו יהודים. לא פחות מ-20% הלוחמים בגדודים הפרטיזנים, שפעלו על שטחה של צרפת, היו יהודים. בוועד הלאומי, אשר היווה את הממשלה הזמנית של צרפת בחודשים האחרונים של המלחמה, היו מתוך 16 חברים 3 היו יהודים.

ב-25 באוגוסט 1944 גנרל שארל דה גול פיקד על שחרור פריז, אמר: "בית הכנסת נתן לצרפת יותר לוחמים מאשר הכנסייה". 

 

מקורות מידע:

אתר יד ושם

ויקיפדיה

..



קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.