טרבלינקה

פרטי המחנה \ גטו

סיפור המחנה \ גטו

מחנה השמדה טרבלינקה

 

  טרבלינקה- מחנה השמדה, אחד משלושת המחנות שפעלו במסגרת מבצע "ריינהארד" (טרבלינקה, סוביבור, בלז'ץ) והיה הגדול מכולם. "מבצע ריינהארד" היה השלב המרכזי בהוצאה לפועל של "הפתרון הסופי". לאחר ניסיונות ההשמדה של היהודים בבורות המוות וההמתה בגז בחלמנו, שהיה מחנה ההשמדה הראשון והקטן ביותר, הוחלט להקים שלושה מחנות חדשים תחת הנהלה מרכזית שפעלה בלובלין ובמסגרת זו הפכה השמדת היהודים לריכוזית, מתוכננת ותעשייתית. במחנות "מבצע ריינהארד" הושמדו כ 1,700,000 בני אדם, רובם יהודים.

טרבלינקה נמצאה כ-60  ק"מ מוורשה וכ-4 ק"מ מהכפר טרבלינקה, שהיה מחנה ריכוז ועונשין. טרבלינקה שכנה לא רחוק ממסילת הברזל הראשית ורשה-ביאליסטוק. 

לבניית מחנה טרבלינקה 2 השתמשו בעובדים מטרבלינקה 1. מחנה זה הוקם על מנת לממש את תוכניתם השטנית של הנאצים- "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית באירופה", שפירושה השמדה טוטאלית של יהודי אירופה. שטח המחנה השתרע על שטח של כ- 200 דונם והוקף בגדר תיל דוקרני בגובה של למעלה מ 3 מטרים. בין חוטי התיל הצטוו לכלוא ענפי אורן ומתחתם לנטוע עצים על מנת שלא יהיה ניתן להבחין מבחוץ במה שמתרחש בתוך המחנה. לאורך הגדר נחפרה תעלה בעומק 3 מטרים והוקמו מגדלי שמירה.

לפי הוגי "הפתרון הסופי" לא יכול היה להישאר בחיים כל אסיר שהיה עד לפשע הנתעב של השמדת המוני חפים מפשע, עלפי תכנון שטני ובדם קר.

טרבלינקה חולקה לשני חלקים- צד אחד שימש למגורי הצוות הנאצי, והוקמו בו צריפים, מחסנים ובתי מלאכה, ובצד השני, שהיה מבודד משאר המחנה בגדר גבוהה עמדו תאי הגזים (בהתחלה עמדו שלושה ולאחר מכן התווספו עוד עשרה, שטח כל תא היה 16 מ"ר). האסירים היהודים שנצטוו לתכנן את בניית המחנה, בהם יעקב וירניק, תכננו את חלקם של המבנים בצורת התיבה "חי".

אחד השומרים, שהיה ידוע באכזריותו ובמנהגיו הסאדיסטים, היה "איוון האיום" האוקראיני.

 

המשלוחים הראשונים

המשלוחים הראשונים שהגיעו לטרבלינקה היו מגטו ורשה. בעת 'הגירוש הגדול' היו בגטו ורשה 335,000 יהודים. הוטל על היודנרט לאסוף 6000 אנשים למשלוח הראשון. בהודעה שפרסם היודנרט נאמר שכל יהודי הגטו יפונו מזרחה לבד ממאושפזים, עובדים במפעלים גרמניים והעובדים בבתי החולים. לכל מפונה הותר לקחת עמו מטען של 15 ק"ג, זהב כסף ומזון ל-3 ימים.

כדי לגרום לאנשים להתייצב מרצון בכיכר הריכוז (האומשלגפלאץ) הודיעו הגרמנים כי מי שיתייצב בימים 29-31 ביולי יקבל כצידה לדרך 3 קילו לחם וקילו ריבה. בתנאי הרעב ששררו בגטו הייתה למנת מזון כזו משמעות רבה ואנשים רבים התפתו ובאו מרצונם החופשי אל מגרש הגירוש. למעלה מ-250,000 מבין יהודי ורשה אשר גורשו בין התאריכים 22 ביולי עד 21 בספטמבר 1942 לטרבלינקה וכן יהודים ממחנות אחרים לא ידעו כלל על יעד נסיעתם והיו בטוחים בכלל שיעדם הוא מחנות עבודה במזרח. בפועל החלה ההשמדה עוד בדרך לטרבלינקה-ברכבות. הקרונות היו צפופים ומלאים באנשים בתת- תנאים ללא מזון, ללא מים וללא אוויר, מה שגרם לרבים למות עוד בדרכם לטרבלינקה. הנסיעה לטרבלינקה הייתה אמורה להימשך מספר שעות, אך בשל עיכובים ועומס משלוחים לטרבלינקה נמשכה הדרך הרבה יותר.

תהליך ההשמדה

טכניקת ההשמדה בטרבלינקה הועתקה ממחנות "בלז'ץ" ו"סוביבור" שקדמו לטרבלינקה. רכבת בת 6,000-7,000 נפשות הייתה מגיעה לתחנת הרכבת שבכפר טרבלינקה ולאנשים המפונים נאמר שעליהם לפשוט את בגדיהם ולהסיר כל תכשיט או חפץ בעל ערך מעל גופם. צוות המחנה כלל כ-40 גרמנים וכ-120 שוטרים אוקראינים. מספר קטן זה הספיק לביצוע הפעולה באלפים שהובאו יום יום להשמדה, מאחר שננקטו כל האמצעים כדי להטעות את הקורבנות ולהסתיר מהם את מטרת בואם. על רציף הרכבת סודר בית נתיבות כביכול ונקבעו שם חיצים המראים מעברים: לרציפים אחרים, לאולם ההמתנה, למזנון, לקופת הכרטיסים וכו'.

נוסף לבית הנתיבות פעל צריף אשר נכתב מעליו "בית חולים" ואליו נשלחו החולים, הנכים, הזקנים והילדים אשר מיד בהיכנסם נורו בעורפם ע"י איש ס.ס והופלו לבור. כל השאר הופנו לתאי הגזים. בשער הכניסה למגרש הופרדו הגברים והנשים באכזריות האחד מהשני: הנשים לשמאל ואילו הגברים לימין. כל זה קרה תוך כדי ריצה במהירות, צעקות ומכות מהשומרים.

הנשים והילדים הוכנסו לצריף בצד שמאל של המגרש שם היה עליהן להתפשט ושם גזזו את שערותיהן, ובהיותן ערומות הורצו  במסלול שנקרא  בידי הנאצים "הדרך לשמיים" (ה"הימלשטראסה"), אשר לאורכה ניצבו אנשי ס.ס ואוקראינים עם כלביהם, כשהם מצליפים עם שוטים ומשסים ביהודים את כלביהם. בסוף המסלול נמצא בניין בטון, אשר תאיו נראו כתאי מקלחת. במכות נדחפו האנשים פנימה דרך דלתות צרות כשידיהם מורמות מעל הראש על מנת לאפשר יתר דחיסה. מעל המסה האנושית הלחוצה הזו הושלכו הילדים כדי לנצל את השטח במלואו. לאחר מכן, נסגר התא הרמטית וגז, אשר הופק ממנוע  טנק, הוכנס בצינורות אשר חוברו אל פתחי הפליטה של המנועים לפתחים מיוחדים בתקרת התא. תהליך זה נמשך כ-15 דקות, אך האנשים היו סגורים בתאים בין 25-45 דקות כדי לוודא את מותם של כל אחד ואחד מהאנשים בתא. לאחר מכן נפתחו הדלתות מצידם השני של התאים והרצפה שהייתה משופעת רוקנה את הגופות החוצה. פלוגות הזונדר-קומנדו היו אלו שהעבירו את הגופות למקום, שבו הותקנו רשתות מיוחדות ועל הרשתות הונחו עצים ספוגי דלק, שמעליהם הונחו שכבות גופות אדם וביניהם הונחו עצים ספוגי דלק. לאחר מכן שפכו עוד דלק על הגופות והעצים והציתו אותם. קבר המוני זה בער יום ולילה ומעל האזור כולו התאבך אפר וריח שריפת הגופות. היו ימים שמספר המומתים הגיע ל- 18 אלף קורבנות.

במקביל לפעולות ההשמדה עסקה קבוצה של כ-50 יהודים בניקוי הקרונות מהגוויות, הלכלוך והכנתם למשלוחים הנוספים והכנת הרציף להגעת משלוחים חדשים. קבוצה נוספת בת 50 איש עסקה בהוצאת הבגדים והציוד של המומתים ממגרש המשלוחים והעברתם למגרש המיון, שבו עסקה קבוצת אסירים בת 100 איש בחיפוש חפצי ערך, שהוטמנו ונותרו במטענים ובבגדים; הוסרו מהבגדים הטלאים הצהובים וכן סימני זיהוי אחרים; חוסלו דרכונים ותעודות מזהות והחפצים הממוינים הוכנו למשלוח אל מחוץ למחנה חזרה לגרמניה.

כאשר התברר כי גודל תאי הגזים ששטחם הכולל היה 48 מ"ר עיכב את תהליך ההשמדה התווספו עוד 10 תאי גזים, ששטחם הכולל עמד על  320 מ"ר.

 

 

קורבנות מחנה ההשמדה

פעולות השמדת ההמונים בטרבלינקה החלו ב23 ביולי 1942. בין ה-23 ביולי עד ל-21 בספטמבר נרצחו בטרבלינקה 254,000 יהודים ממחוז ורשה, כ337,000 יהודים ממחוז רדום וכ-35,000 יהודים ממחוז לובלין.

סך כל הקורבנות שנרצחו בטרבלינקה עמד על כ-738,000 יהודים משטחי פולין. כמו כן הושמדו גם יהודים מארצות שונות כמו אוסטריה, בולגריה, בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת ויוון. בממוצע היו מגיעים לטרבלינקה 3 משלוחים ביום ומספר ההרוגים ביום כזה הגיע לכ-13,000 ומעלה קורבנות. היו ימים שתאי הגזים פעלו גם בלילה ומספר הקורבנות ליממה הגיע ל-20,000. פריטי לבוש ונעליים מוינו, תוקנו ונשלחו חזרה לגרמניה. רק בתקופה שמ-2 ועד ל- 21 בספטמבר 1942 נשלחו 203 קרונות משא טעונים בדברי לבוש. בערך כל שבועיים נשלחו לגרמניה מכוניות משא מלאות בפריטי ערך, שסכומם הכולל הגיע למאות מיליוני דולרים.

גילויי התנגדות והמרד

על אף אמצעי ההטעיה שנקטו בהם הנאצים ועל אף האימה שהוטלה על המובאים למחנה, אירעו מקרים של התנגדות פעילה. פעם בעת שהובילו מספר יהודים אל תאי הגזים סירבו כמה מהם להיכנס ואחד אף הטיל רימון יד לעבר השומרים האוקראינים. מיד נפתחה אש קטלנית והיהודים נהדפו בבגדיהם אל תאי ההשמדה.

לבד מהצוות הנאצי הועסקו בטרבלינקה כ-1500 גברים יהודים, רובם בשירותים המנהליים, אך חלקם הועסקו ליד תאי הגזים. אלו שהועסקו ליד תאי הגזים ידעו את המצפה להם וב- 10 בספטמבר דקר אחד העובדים, מאיר בלינר, איש ס.ס וב-20 באוקטובר 1942 הצליח האסיר יעקובוביץ' לעבור את גדר התיל ולהגיע לוורשה.

המרד הגדול בטרבלינקה: ב-2 באוגוסט 1943 פרץ מרד מזויין במחנה ההשמדה טרבלינקה. מעטים מתוך המעטים ששרדו רובם הועסקו בזונדר- קומנדו והצליחו  לחדור למחסן הנשק של המחנה תוך ניצול "חופש- התנועה" המוגבל שניתן להם לצורך מילוי תפקידם.

המחתרת המורדת כללה האסירים משני חלקי המחנה- המחנה הראשי ואזור ההשמדה. בראש המחתרת עמד ז'יאלו בלוך, שהיה קצין יהודי בצבא צ'כוסלובקיה. המורדים, שבראשם עמד ד"ר חורונזיצקי, הוציאו ממחסן הנשק כמה עשרות רובים, תחמושת ורימוני יד.

מטרת המתקוממים הייתה הריסת מתקני ההשמדה ונקמת הדם. בצהרי אותו יום ניתקו המורדים את חוטי הטלפון, הציתו את תאי הגזים ומבנים אחרים, כולל מחסן הנשק שהתפוצץ על תוכנו. המורדים התקיפו במעט הנשק שהצליחו לגייס את הגרמנים והאוקראינים. המורדים לקחו לשומרים שנהרגו את הנשק וניסו תוך חילופי יריות לברוח מהמחנה.

רובם המכריע של המורדים נטבחו בעקבות קרב היריות עם השומרים אך חלק מהבורחים הצליחו להימלט מרודפיהם. המחנה, שהיה רובו בנוי מעץ, לבד מתאי הגזים, נשרף כולו. כ-200 אסירים הצליחו לברוח ורק 70 מהם שרדו בעוד שהשאר ניצודו ע"י התגבורת הגרמנית שהגיעה למקום וסרקה את היערות. האסירים שנותרו במחנה הוצאו להורג וחלקם עזרו בפירוק המחנה ובטשטוש עקבות הפשעים שנעשו במקום. לאחר שסיימו- נורו כולם. שטח המחנה נחרש, נזרע ונטעו בו עצים-כל זה כדי להסתיר את הפשעים שנעשו שם.

חיסול המחנה

לאחר ההתקוממות לא יכלה מכונת ההשמדה של טרבלינקה לחזור לתפקודה התקין והמחנה חוסל באוקטובר 1943.

העמדה לדין וענישה של הסגל הנאצי

המשפט הראשון נגד אנשי סגל המחנה נפתח ב-12 באוקטובר והסתיים באוגוסט 1965. במשפט זה הובאו לדין 10 אנשי אס אס, ובראשם סגן מפקד התחנה, קורט פרנץ. חלקם נידונו למאסר עולם והשאר נידונו למאסרים.

במשפט השני הועמד לדין מפקד המחנה, פרנץ שטנגל, שנתפס בברזיל והוסגר לגרמניה. הוא נידון למאסר עולם. מפקד מחנה אחר, אירמפריד אברל, התאבד לפני שהתחיל המשפט.

המשפט המפורסם הקשור למחנה טרבלינקה נערך בישראל לג'ון דמיאניוק, שהואשם כשומר במחנה ונודע כ"איוואן האיום". הוא זוכה מחמת הספק. במהלך המשפט נגבו עדויות מניצולי מחנה ההשמדה, ובמרץ 2009 הודיעו שלטונות גרמניה שבית המשפט במינכן הוציא צו מעצר נגד דמיאניוק. ב-2012 הוסגר דמיאניוק לגרמניה ובגיל 91 נפטר במהלך משפטו.

 

 

 

הנצחה

בשטח המחנה הוקם אתר הנצחה לאומי בצורת בית עלמין. על 17,000 אבנים חרוטים שמות הקהילות, שמהן הובאו הקורבנות לטרבלינקה. עשר אבנים  מציינות את שמות המדינות מהן גורשו היהודים לטרבלינקה.

כמו כן הוצבה אבן לזכרו של המחנך והסופר יאנוש קורצ'אק, שנשלח מגטו ורשה לטרבלינקה באוגוסט 1942, לאחר שלא הסכים לנטוש את חניכיו מבית היתומים שלו בדרכם האחרונה.

מקורות

 ויקיפדיה

אתר יד ושם

 

 











קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.