יוצר הקהילה

עדי מדר
דרכי התקשרות:

טלז

פרטי הקהילה

סיפור הקהילה



קהילת טלז

רקע - מראשיתה ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה

טלז שוכנת באיזור הצפון-מערבי של ליטא, בחבל הארץ ז'אמוט. העיר נזכרת בתעודות היסטוריות כבר במאה ה-13. היהודים הראשונים התיישבו בה במאה ה-15. בתקופת "ועד מדינת ליטא" (1623-1764) הייתה קהילת טלז כפופה לקהילת העיר קידן. ה"קהל" בקידן ייצג את הקהילה בפני השלטונות, טיפל בצרכיהם הדתיים והסוציאליים של אנשי הקהילה וניהל את כל ענייני המיסים של הקהילות הכפופות אליו, שכאמור כללו את טלז. גזירות ת"ח ות"ט (1648-9), שאמנם המיטו שואה על יהודי פולין וליטא, פסחו על טלז, אשר מיקומה הגיאוגרפי במערבה של ליטא גרם לכך שלא הייתה באיזור המרכזי של הפרעות. ניצולי שואה זו הגיעו לז'אמוט ולערי החוף הבלטי, ביניהן טלז. ב-1802, לאחר החלוקה השלישית של פולין, הפכה טלז לעיר מחוז בנציבות וילנה, וב-1873 סופחה לפלך קובנה, וכל זאת כחלק מקיסרות רוסיה .

המאה ה-19 לא האירה פנים ליהודי ליטא, ובתוכם ליהודי טלז. במרידות הפולנים נגד הרוסים (1830, 1863) היהודים לא השתתפו, אך בכל זאת סבלו מתוצאותיהן כיון שכל צד חשד בהם שהם עוזרים לאויב שמנגד. כמו כן סבל הרוב המכריע של היהודים מעוני וממחלות , וב-1893 אף פשטה בטלז מגיפת חולירע (ראש הישיבה ורב העיר דאז, ר' אליעזר גורדון , יזם את הקמתו של ועד שאסף כסף מהעשירים כדי לספק לחולים עזרה רפואית). צירוף הנסיבות של המחלות, העוני, ההתנכלויות ליהודים והחשש מפני גיוס לצבא הרוסי גרם לכך שלקראת סוף המאה היה בטלז גל עזיבה של יהודים צעירים, בעיקר לארצות הברית , לארגנטינה ולדרום אפריקה, ואמנם המספרים מדברים בעד עצמם. ב-1870 היו בטלז 4,399 יהודים (68% מהאוכלוסיה), וב-1897 3,088 (51% מהתושבים). מגמה זו של ירידה מספרית המשיכה באופן דרמטי, כשב-1923 היו בטלז רק 1,545 יהודים (33% מהאוכלוסיה). את הירידה הנוספת יש לזקוף בעיקר למלחמת העולם הראשונה. אמנם, יהודי טלז לא גורשו לרוסיה כפי שאירע לרוב יהודי פלך קובנה, משום שהגרמנים הקדימו את הרוסים וכבשו את העיר לפני שהרוסים הספיקו לבצע את הגירוש. מאידך גיסא, החשש מפני גירוש, מפני פוגרומים ומפני השלכות המלחמה גרם ליהודים רבים לעזוב את העיר, חלקם לצמיתות וחלקם זמנית. אלה שנשארו מצאו את עצמם תחת שלטון הגרמנים רוב תקופת המלחמה, מ-1915 עד 1918. זו הייתה תקופה קשה מבחינת מחסור במצרכים ורעב. מאידך גיסא דאגו הגרמנים לניקיון העיר, והנהיגו חובת לימוד לכל ילדי העיר .

בין שתי מלחמות העולם

עם תום המלחמה והחתימה על חוזה ורסאיי החלה תקופה חדשה עבור יהודי ליטא, וטלז בתוכם - זו של האוטונומיה היהודית במסגרת ליטא העצמאית.

דת וחינוך
את מקומה המיוחד בעולם היהודי בליטא ומחוצה לה רכשה טלז בזכות אווירתה הדתית ורשת החינוך המקיף שהקימה. גולת הכותרת לכל אלה הייתה ישיבת טלז המפורסמת, עם שיטת הלימוד המיוחדת שהייתה נהוגה בה .הישיבה נוסדה כבר במאה ה-19, כשר' אליעזר גורדון עמד בראשה משנת תרמ"ד (1884) ועד למותו בשנת תר"ע (1919). חתנו, ר' יוסף לייב בלוך, המשיך בתפקידו הכפול כראש הישיבה וכרב העיר. בימיו פרשה הישיבה את חסותה על כל שטחי החיים בעיר, בראש ובראשונה על החינוך. המונח "חינוך" בטלז שבין המלחמות לא הצטמצם לישיבה (אם כי הרב בלוך גם הרחיב את מסגרת הישיבה), אלא הקיף את כל מערכת החינוך בעיר - לבנים ולבנות, לצעירים ולמבוגרים .

בכל ליטא היו שלושה זרמי חינוך, שהם לפי גודלם: "תרבות" (חילוני-ציוני - שפת ההוראה עברית); "יבנה" (דתי-ציוני - שפת ההוראה עברית) ו"קולטור" ליגה (חילוני- אנטי ציוני - שפת ההוראה אידיש), אך בטלז היו רק מסגרות חינוך של "יבנה". מרכז "יבנה" היה בטלז. בה נוסדו מוסדות רשת "יבנה", אשר הקרינו על כל העולם הדתי בליטא, והרי דוגמאות לכך: בית ספר יסודי לבנות (1921), גימנסיה לבנות (1921), קורסים דו-שנתיים למורות (1923) ופדגוגיון חד-שנתי למורות (1928). כל הנ"ל קשור לחינוך בנות, אך גם בחינוך הבנים הייתה הרחבה של המסגרת המקובלת של ישיבה. דוגמה לכך היא העובדה שמ-1923 היה קיים בטלז סמינר למורים אשר הכשיר אנשי הוראה לכל רשת "יבנה" בליטא. כל המסגרות אשר תוארו לעיל פעלו בעידודם ותחת פיקוחם של הרבנים יוסף לייב בלוך (עד מותו ב-1930) ובנו ממשיכו, ר' אברהם יצחק בלוך (ניספה בשואה ב-1940 ).

נוסף לחידוש אשר ברשת "יבנה" פעלו בטלז בתי כנסת ובתי מדרש, כמקובל בקהילות ישראל מאז ומתמיד. היו ארבעה בתי מדרש, שבהם התקיימו תפילות ושיעורים בכל שעות היממה - בית המדרש הגדול, של החייטים, של החיילים ושל הקצבים. אווירת הישיבה הקרינה על כל הנעשה בטלז. אם כי היה מיעוט של יהודים חילוניים בטלז, הישיבה ו"יבנה" הם אלה שנתנו את הטון, לפחות ברשות הרבים. גם כשהאוטונומיה הפוליטית של יהודי ליטא חוסלה )ב-1926 כתוצאה מהפיכה ימנית קיצונית), האוטונומיה הקהילתית-דתית-חינוכית המשיכה להתקיים עד הפלישה הסובייטית ב-1940, כשכל מסגרות הדת והחינוך בליטא, וטלז בתוכן , נסגרו .

כלכלה, חברה, מוסדות חסד
בטלז, בדומה לערים ולעיירות אחרות במזרח אירופה, עסקו רובם המכריע של היהודים במסחר ובמלאכה. נוסף לכך, הישיבה והסובב אותה היוו מקור פרנסה לא מבוטל. אם ישירות, על ידי המלמדים או הלומדים בה, ואם בעקיפין , על ידי השכרת חדרים או אספקת ארוחות לבחורי הישיבה. 81% מחנויות טלז היו בבעלות יהודית, כמו כן מחצית מהמפעלים שבה. כיכר השוק הייתה מקור חיותם ופרנסתם של היהודים, והייתה ממוקמת במרכז הרובע היהודי. ימי השוק (יום ג' ויום ו') היו הימים העיקריים לפרנסה. בימים אלה באו האיכרים הליטאיים מהסביבה כדי לקנות ולמכור. בעלי המסחר הזעירים ובעלי המלאכה היוו את מעמד "עמך" בעיר - יהודים פשוטים, טרודים בענייני פרנסה, אך, יחד עם זאת, בדרך כלל שומרי מצוות וקובעים עתים לתורה. לעומתם היה רובד מצומצם של יהודים במעמד כלכלי גבוה יותר, בעלי חנויות גדולות בכיכר השוק . בהשפעת אווירת טלז ושליטת הדתיים בעיר, כל החנויות היו סגורות בשבת. העיר הצטיינה בחסד ובדאגה לנצרך - היו בה בנק יהודי עממי, קופת גמילות חסדים, חברת ביקור חולים , מטבח עממי, אגודת נשים לתמיכה בעניים ובחולים, סניף של איחוד בעלי מלאכה ועזרה לפועלים יהודיים. כמו כן היו בה סניף ויצ"ו וסניף מרפאת "אזע", בית חולים יהודי (בניהולו של ד"ר מנוחין), ארגון "לינת צדק" וחברה קדישא. הייתה אווירה של עזרה הדדית, של חיי קהילה בחוג סגור. סכסוכים בין יהודים נפתרו אצל רב העיר. אידיש ועברית היו לא רק שפות הדיבור בין היהודים, אלא גם שפות השטרות והחוזים ביניהם . היחסים בין היהודים לבין הליטאים היו מצומצמים לענייני מסחר, אך בדרך כלל היו תקינים .

באמצע שנות ה-20 חל שינוי דרמטי במצב זה. קם ארגון של סוחרים ליטאיים לאומניים , נתמך על ידי הממשלה, שעודד קנייה בלעדית אצל ליטאים. הם ייסדו קואופרטיבים גדולים שהתחרו עם הסוחרים היהודיים. כמו כן נפתחו חנויות חדשות, מודרניות, מטעם הליטאים , ומסחר היהודים ירד פלאים. ב-1926 התרחשה הפיכה צבאית לאומנית קיצונית, בהשפעת התנועה הנאצית בגרמניה. האוטונומיה היהודית הפוליטית חוסלה (כמו גם של מיעוטים אחרים בליטא), אם כי האוטונומיה החינוכית-קהילתית המשיכה עד הפלישה הסובייטית ב-1940. לכל הנ"ל היו השלכות כלכליות-חברתיות מרחיקות לכת על הקהילות היהודיות בליטא. בין 1928 ל-1939 היגרו יהודים מליטא למרכזים אחרים - לדרום אפריקה (5,000 ), לארץ ישראל (3,500), לאמריקה הדרומית (2,000) ולארצות הברית (1,500). יהודי טלז היו בין המהגרים. המשבר הכלכלי והעלייה באנטישמיות היו הגורמים העיקריים לכך .


הפלישה הסובייטית והשואה - חיסול קהילת טלז

למרות המשברים שתוארו לעיל, המשיכו קהילת טלז, הישיבה והפעילות שסביבה לתפקד עד ערב מלחמת העולם השנייה והשואה. לאחר כיבוש ליטא על ידי הרוסים, בקיץ 1940, פינתה הממשלה הרוסית את הישיבה בתואנה שהם צריכים את הבניין לשכן בו בית חולים צבאי, בליל הפינוי הוצאו מהישיבה כל ספרי התורה, ספרי הקודש והרהיטים והועברו לבניין ה``מכינה``. לאחר זמן קצר פינו הרוסים גם את ``המכינה``, משם עברו לבניין בית הכנסת ``בית המדרש הגדול`` ולאחר שפונו גם משם, התפזרו הבחורים בין ארבעת העיירות: טרישיק הסמוכה לטלז, שידלובה הסמוכה לטבריג, ילוק הסמוכה למוז`יק ופופלין הסמוכה לשאוולי. בכל ארבעת העיירות המשיכו לימודים סדירים עד לפלישת הגרמנים לליטא בשנת 1941.
עם פלישת הגרמנים לליטא נעשה טבח גדול בעיר (כ` בתמוז), בו נרצחו ראש הישיבה, הרב בלוך, יחד עם חברי הנהלת הישיבה והמכינה.שניים מחברי ההנהלה, ר` אליה-מאיר בלוך, וגיסו ר` מרדכי קטף, יצאו בשנת 1940 באישור הרוסים לארצות הברית. לאחר ששמעו על החורבן והרצח שנעשה בטלז , הקימו בשנת 1945 את ישיבת טלז בקליבלנד שבארצות הברית. ב-23 ביוני 1941 הופצצה העיר וב-26 ביוני נכנסו הגרמנים לטלז. עוד לפני כניסת הגרמנים, השתלטו הליטאים על העיר. ביום ששי 27 ביוני גורשו יהודי טלז מבתיהם לחוף אגם מאסטיס. באמצע הלילה הפרידו את הגברים מהנשים והילדים. הגברים נשארו והנשים והילדים הורשו לחזור לבתיהם שנמצאו פרוצים וריקים מתכולתם. הגברים הובלו עוד באותו הלילה למחנה מאסר שהוקם באחוזת רינאיי המרוחקת 4 ק``מ מטלז. למחרת גירשו לשם גם את הנשים והילדים. ממחנה זה הוצאו קבוצות יהודים לעבודות שונות באזור.
החל מה-14 ביולי 1941 התחילו הגרמנים, בשיתוף עם הליטאים, להוציא קבוצות גברים לחורשה קרובה, לאחוזת רינאיי, שם ירו בהם לתוך בורות שהוכנו מראש. הרצח נמשך שלושה ימים וכלל גם תושבים שגרו מחוץ לטלז. לאחר מכן הובלו לאותה חורשה גם הנשים והילדים.
היהודים שנותרו הועברו יחד עם יהודים מעיירות סמוכות לאחוזת וישווָיאן הנמצאת במרחק של כ-9 ק``מ מדרום-מזרח לטלז, שם התעללו בהם, לקחו את רכושם ובגדיהם ואח``כ הוחזרו לחורשת ריינַאי ונרצחו בבורות.
הנשים והנערות שהובאו לטלז מהסביבה, או שהצליחו להישאר בעיר, רוכזו בגטו שהוקם מסביב לבית המדרש הישן. הם התגוררו במקום בתנאים קשים ביותר. הנהגת הגטו רוכזה בידי כמה נשים. תפילה שנערכה על ידי הנשים בבית המדרש הישן בראש השנה תש``ב, התפרסמה אחר כך מתוך עדויות של ניצולות. החיים בגטו בתנאים אלו נמשכו עד לחורף תש``ב, בימים 24 ו-25 בדצמבר 1941 הוצאו כל הנשים מהגטו והובלו לבורות שנחפרו ליד אחוזת ריינאי. 64 נשים הצליחו לברוח ולהינצל.
על פי מקורות סובייטים מצויים ליד טלז שלשה קברי אחים: בשטחי המרעה, מצפון למסילת הברזל טלז-פלנגה, קבר אחים עם 200 גוויות.בחורשת ריינאי, המרוחקת כ-4 ק``מ מדרום-מזרח לטלז, קבורים כ-800 גברים, נשים וילדים.
ביער של הכפר גרולאי, כ-10 ק``מ ממזרח לטלז, קבורים 1580 גברים, נשים וילדים.
אחרי המלחמה הוקמו במקומות הרצח מצבות זיכרון.

ביישוב טלז-סטון, ליד ירושלים, מתקיימת המשכיות מסויימת לקהילת טלז בליטא, וכן בישיבת טלז המחודשת בקליבלנד, בארצות הברית. בין יתר מוסדות החינוך בקרית טלז בארצות הברית ישנה רשת בתי ספר לבנות בשם "יבנה", על שם הרשת המפוארת שמקורה בטלז. אך בכל אלה אין לחפות על העובדה הנוראה שקהילת טלז איננה עוד . הנתונים מדברים בעד עצמם: ערב השואה היו בטלז 2,800 יהודים, וישיבתה ומוסדותיה היו מגדלור לליטא וליהדות העולם; לאחר המלחמה חזרו כמה עשרות יהודים לטלז. על פי המפקדים שנערכו היו בשנת 1970 – 70 יהודים, ב-1979 – 44 יהודים וב-1989 – 23 יהודים. כיום חיים יהודים בודדים בעיר.

 

 
ביבלוגרפיה :

  • פנקס הקהילות, ליטא, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו .
  • ספר טלז, יצחק אלפרוביץ, ארגון יוצאי טלז בישראל, תל אביב, תשמ"ד .
  • האנציקלופדיה העברית, ירושלים - תל אביב, תשכ"ו, כרך יח .
  • יהדות ליטא, איגוד יוצאי ליטא בישראל, תל אביב, תש"ך-תשמ"ד, כרך ג 
  •  
  • The Jews of Lithuania, M. Greenbaum, Jerusalem, 1995.




קישורים (0)

There are no links yet.

ספרים ומסמכים(0)

There are no books yet.

אלבומי תמונות

There are no photo albums yet.